סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עברי לידר במיטבו
 

 
 
במופע החדש שלו לידר חוזר להיות רוקר: פיזי, יצרי, מונע על ידי הקצב


נואש להישמע
 
החיסרון של עברי לידר הוא גם היתרון וגם הכישרון שלו. הוא לא כותב שירי פופ קטנים וסתמיים. הוא מעדיף להאריך ולהעמיק. גם השירים הפשוטים ביותר הם שלו הם מספיק אניגמטיים בכדי לסחוף בהרהורים ובמחשבות ואף כדי ללכת בהם לאיבוד. ממש כמו שמות האלבומים שלו. "מלטף ומשקר" ויותר טוב כלום מכמעט, זה לא אותו דבר כמו שזה נשמע. וגם את נדמה לך שירדת לסוף דעתו, תמיד מנקרים ספק ותהייה, אולי ישנה עוד כוונה.
 
כמו "בקצב אחיד בתנועות של הגוף", שיר הנושא של אלבומו האחרון (אולפן חמישי) ושל המופע החדש שלו. שם ששווה הרהור נוסף, וגם אז לכו תדעו על מה הוא שר. ההגות שלו מלבלבת ומבלבלת. זרם התודעה שלו תובעני ומסובך למעקב, אולם מפצה את התלמידים המתמידים, כי יש בו משהו חם וקרוב, מרגש ואנושי. והשירים, גם אם אינם פתורים, כולם עוסקים באנשים וברגשות, ביחסים וברצונות, בפחדים ובאהבות, וגם - להרחבת התמונה ולהאדרתה - במחוזות אחרים ובארצות רחוקות.
 
השירים של לידר טובעים בים של מלל. הוא ורבאלי מאוד, נואש להישמע. לעתים נדמה שהוא מתמודד עם שלמה ארצי על תואר אלוף העולם (אחד משירי התקליט והמופע) ברגשות ובהישרדות, אך גם בהכברת מלים. יו, כמה שהוא מפטפט, כמה שהוא רוצה לשתף אותנו בתובנות ובמסקנות של על החיים ועל האנשים. וכדאי, נכון יותר מומלץ, להיות בקיא בטקסטים לא פחות מאשר במנגינות. כי כמו שהוא עצמו שר: "המחשבות שלי פזורות על השטיח/ כמו אחרי לילה של שתייה/ עם חברים שיתפרו מהרגשות שלך/ שמיכה להתכסות בה" (ב"צל שחור"), או: "רק תבקש, חפש את האש/ תנסה להגיע עמוק ואם אין לך מה להגיד אז תשתוק" ("רק תבקש"). והציטוטים לקוחים בעיקר משירי האלבום האחרון שלו, שחמישה מהם מובילים את המופע. ומעניין שהם משולבים בו בסדר הפוך להופעתם באלבום. לא כדי לרמוז שהסדר הוא מקרי אלא להגיד שככל שזה נוגע באנשים ובהיכרות איתם, הכל יכול לקרות והכל אפשרי.
 
שוב רוקר
 
תשמחו לדעת שבמופע הנוכחי שלו לידר חוזר אל קדמת הבמה, אל המקום בו הוא צריך להיות. ולא מאחורי הקלידים, עמדה אותה הוא פוקד רק באמצע המופע לביצוע שלוש בלדות אקספרסיביות ומייצגות: "זכיתי לאהוב", "לאונרדו" ו"זה לא אותו דבר". ודווקא מפני שהבלדות, במיעוט, הן מוציאות ממנו יכולות שירה משופרות ומשובחות יותר מכרגיל, בביצועים האחרים, הקצביים יותר.
 
במלים אחרות: עברי לידר חוזר במופע הזה להיות רוקר. פיזי, יצרי, מונע על ידי הקצב, מתמכר לאנרגיות של המוזיקה, חג ללא לאות ברחבי הבמה. לידר יודע לבנות שיר ולהעמיד אותו על במה. יותר מזה: כמפיק מוזיקלי הוא אמן ביצירת אווירה וקצב. אני אוהב את ההתנהלות הבימתית שלו. את התנועה הטבעית, הלא סימטרית, הלא מלוטשת, אך בעלת האנרגיה האצורה. ולטעמי חבל שהוא לא מרשה לעצמו להיסחף יותר, להשיל את גלימת האיפוק, ולהשתולל קצת יותר, כמו שעשה לפני יותר מעשור, בתחילת דרכו. וכמו שהוא עושה בהדרן הראשון, בקלאסיקה "מרי לנצח", שם הוא סוף-סוף משתחרר קצת להלהיב ולשלהב, במעמד מרגש, מרשים, מתוזמר ומופק כהלכה.
 
אפשר שהאיפוק והזהירות הם חלק מאמירה כללית של לא לאבד שליטה, של גישה ועיצוב מוקפדים ומדויקים, של מופע, שנהנה מאסתטיקה ברמה גבוהה, בכל הפרמטרים - בעיצוב הבמה, בנגינה, בבניית הסאונד והאווירה, ובעיקר בתאורה, שהיא שחקן ראשי בהצגה הנוכחית של לידר. בניווטו של רונן נג`ר המחונן ובאמצעות פאנל תאורה של 120 פנסים מופנים אל האולם, היא מתרגמת פעימות של קצב וביטים אלקטרוניים לוויזואליה יוצאת דופן בעושרה ומרהיבה בדמיון וביופיה. חגיגה לעין.
 
21 שירים בהופעה שנמשכת שעתיים כמעט. עם נציגות מאוזנת פחות או יותר לחמשת אלבומי האולפן שלו ועם נוכחות ללהיטים גדולים. שלושה מ"מלטף ומשקר" (97), שמשובצים בפתיחה ("אשה לוויתן" שמדגים בכל פעם מחדש את העוצמה הרגשית, ההזדהות והאמפטיה, שביצירתו של לידר, גם כשהיא בגוף ראשון מדברת), באמצע (לאונרדו" כאמור לעיל) ובסוף ("מרי לנצח" המצוין); ארבעה מ"יותר טוב כלום מכמעט" (99) שמלבד "ואולי" (בישיבה על שפת הבמה, כהמשך נהדר ל"אשה לוויתן") מרוכזים בעקר לקראת הסוף - שיר הנושא (בשלוש גיטרות אקוסטיות: יונתן פריג`, עמיר רוסיאנו והוא עצמו), "הכוס הכחולה" (ממתק שאי אפשר בלעדיו ובלי ריף הגיטרה המוכר כל-כך שהפך כבר לסמלו המסחרי)  ו"בחולצת פסים"; שלושה מ"האנשים החדשים" (01) שמרוכזים בלב המופע: שיר הנושא הפנטסטי, "מתחמם" המצוין ו"על קו המים"; וארבעה מ"זה לא אותו דבר" (05) בשני צמדים: "נסים" (בעיבוד יוצא מן הכלל) ו"מטייל אוסטרלי" (עם הנימה אוריינטלית המסקרנת) בחלק הראשון ו"זכיתי לאהוב" ושיר הנושא (שכבר נזכרו ונסקרו לעיל). עוד משתלבים: "פנסים" שכתב במקור לשרון חזיז (בהדגש אקוסטי) וכמובן "בוא", השיר היחיד במופע שלא הוא כתב (כתבו מירי פייגנבוים ורמי קליינשטיין עבור ריטה) אך ניכס אותו בפרשנותו האמיצה והמרגשת, כהדרן שני.
 
מופע מצוין. עברי לידר במיטבו. רטרוספקטיבה משקפת של יצירתו ותמונת עולמו. ואזכיר גם את תרומתם של הנגנים המעולים עדי גולדשטיין (קלידים) וגלעד שמואלי (תופים).
 
עברי לידר. בקצב אחיד בתנועות של הגוף. נגה, יפו. 19 בפברואר 2009 

למועדי מופעים >

22/02/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. ביקורת מעולה:)
ים , (26/02/2009)
1. אין על עברי, הוא פשוט מלך !!
צל שחור , תל אביב (26/02/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע