תיאטרון - אלמינא – פסטיבל של ביחד

גדעונה רז מספרת על פסטיבל ההצגות לכל המשפחה שהקימה ביפו עם בן זוגה נורמן עיסא, ויתקיים בחנוכריסמס ברוח ערכי השיתוף והרב תרבותיות

נמל מבטחים

פסטיבל "אלמינא" לילדים חוגג את שנתו השביעית בשלושה ימי חנוכריסמס, 22-24 בדצמבר 2022, לאורם של ערכי התיאטרון ומקימיו, באווירה רב תרבותית הכוללת הצגות לגילאי 12-3 בעברית, בערבית, וביצירה דו-לשונית.

שלוש הצגות יקיימו בפסטיבל את בכורתן, לצד הצגות רבות מבית "אלמינא" וכן הצגות אורחות, ופעילויות חינמיות רבות. אירועי הפסטיבל מתרחשים במרכז מנדל ביפו, העיר בה ממוקם גם התיאטרון, ובה גרים מקימיו, השחקן והבמאי נורמן עיסא ("עבודה ערבית") וזוגתו, היוצרת והמחזאית גדעונה רז.

"פירוש המילה 'אלמינא' היא 'הנמל', בערבית", מספרת רז. "כשעשינו גוגל על המילה הזאת יצא לנו משהו שהוא באמת קוסמי: הסתבר שאלמינא הוא שמו של אחד המצרים הקדומים שהשכין שלום בין מזרח למערב. נורמן ואני במקרה גם היינו באיטליה באיזה מוזיאון מצרי מאוד גדול ומרשים שהיה שם, והלכנו לחפש את הנראות של אלמינא המצרי, ומה הסתבר, איך הוא השכין שלום בין מזרח למערב? הוא לבש גם את הכובע של המזרח, שהוא כובע לבן עם גדיל לבן, וגם את הכובע של המערב, שיש לו גדיל אדום. ברגע שהוא חבש את שני הכובעים הוא הבהיר ככה שיש מקום לכולם. אז יש פה משהו קארמטי, כי אנחנו אהבנו את הצליל של המילה, ואז גם גילינו שהיא מסמלת את המהות שלנו, שזה לקרב - לאפשר לכולם לחיות ביחד בלי לעשות עניין, באמצעות הכלים שיש לנו, שהם אהבה לתיאטרון וליצירה. וזה כל מה שזה אומר בימים טרופים אלה".

פסטיבל אלמינא, צילום: גיל לופו

מרחב של חיים משותפים

איך הערכים שמובילים אתכם באים לידי ביטוי בפסטיבל הקרוב, ובהצגות התיאטרון?

"חנוכריסמס קורה השנה בצורה מאוד מיוחדת. גם החנוכה וגם הכריסמס מתקיימים באותו שבוע ואנחנו מזמינים את הקהל לבוא ולחגוג ביחד את חג האורות באופן משותף, לראות הצגות שמתאימות לכולם, גם בעברית, גם בערבית, גם הצגות דו-לשוניות, גם הצגות מוזיקליות, גם ללא מילים. בפסטיבל נהיה ביחד באקלים משותף שיש בו מקום לכולם, עם הרבה פעילויות חינמיות, בין אם זה סדנאות יצירה באמנות, מופעי ליצנות וקרקס חינם, סנטה מחלק שוקולדים, יהיו פינות איפור ועוד שלל הפתעות שלא את כולן אנחנו מגלים.

"אנחנו עושים את הפסטיבל במרכז תרבות מנדל שנמצא ממש במרכז יפו, סמוך לשדרות ירושלים, יש חניון אחוזות החוף ממש נוח של בלומפילד, והכוונה היא לאפשר מרחב כזה של חיים משותפים, כשבעצם כולנו פה ביחד חוגגים, בלי הבדלי דת, גזע, לאום וכולי".

שבימים האלה זה באמת אתגר קצת יותר קשה, לא?

"כן. אני חושבת שדווקא בימים מורכבים כמו שלנו מאוד חשוב לחגוג ביחד חוויה ייחודית שפותחת לבבות ומעוררת השראה לחיים אפשריים ביחד של תושבי יפו תל אביב, וכולם מוזמנים, מכל הארץ. בדרך כלל מגיעים אלינו מכל רחבי הארץ אנשים שבאים במיוחד ואוהבים גם את החוויה המשותפת והייחודית שאנחנו מייצרים, גם את התוכן שהוא באמת הרבה הצגות של התיאטרון לצד הצגות חוץ, את האווירה הכיפית, וגם המחירים שהם מאוד אטרקטיביים. המחיר המלא הוא לא יקר, ויש לנו הנחות רבות. אפשר להיכנס לאתר 'בראבו' ולמצוא שם כל מיני הנחות".

ארנבים, צילום: גיל לופו

הרבה יותר מהצגה

לא פעם כשעוסקים ביצירה שערכיה הם קיום משותף עברי-ערבי, בתוצאה הסופית הקהל שמגיע הוא בעיקר קהל יהודי. הצלחתם, לאורך שנות הפעילות שלכם, להגיע גם לקהל מעורב?

"אני חושבת שאנחנו בתהליך מצוין של לייצר קהל מעורב. אני לא עומדת וסופרת כמה יהודים וכמה ערבים יש בכל הצגה אבל אנחנו כן מנסים ומצליחים גם למצוא את הפורמולה הנכונה ולאפשר לקהל הדובר ערבית, גם מיפו, גם מהמשולש, גם מרמלה-לוד, להגיע ולהשתתף בחגיגה הזאת. בגלל זה התוכן של ההצגות מעורבב.

"ההצגה 'בכוורת', למשל, עשינו אותה בשתי גרסאות, גם בערבית וגם בעברית, ושתיהן בפסטיבל. או הקונצרט הדו-לשוני שמאפשר, דרך המוזיקה, לחבר את כולם. יש מופע מחול ללא מילים שבו הורים וילדים ערבים ויהודים יושבים ביחד וחווים חוויה משותפת. והמחירים המוזלים הם באמת על מנת לאפשר כרטיס לכל כיס, כמו שאומרים, ומי שמגיע מקבל הרבה יותר מאשר רק הצגה. אפשר לקנות כרטיס להצגה ואז להשתתף בסדנת יצירה, לקבל שוקולד מסנטה, ליהנות ממופעי רחוב וכולי. כמובן שיש בפסטיבל את כל ההצגות הדו-לשוניות, שזו גולת הכותרת של תיאטרון 'אלמינא'".

איך, באמת, מתנהלת הצגה דו-לשונית?

"הצלחנו למצוא מעין פטנט שמאפשר לנו בהצגה עצמה לדבר את שתי השפות, כך שילד יהודי שלא מבין אפילו מילה אחת בערבית יכול להבין את כל ההצגה בלי לפספס שום דבר. 'שמוליק קיפוד' היא הצגה דו-לשונית, עיבוד רענן לספר הילדים המוכר והאהוב, גם 'ארנבים' דו-לשונית. אלה הצגות עשירות באלמנטים ויזואליים, פנטומימה, שפת גוף, שמאפשרים לעקוף את השפה הוורבלית, וזה עובר נהדר".

בכוורת, צילום: נורמן עיסא

"נורמן ואני עובדים נהדר ביחד"

את זוכרת מה היה הטריגר שבעקבותיו הבנתם, נורמן ואת, שאתם מקימים תיאטרון ומאמינים ביכולת של עשייה תיאטרונית לתרום למציאות?

"נורמן ואני עבדנו יחד גם לפני התיאטרון. אני כותבת והוא מביים. עשינו את 'עלילות גלגמש' וזכינו איתה בפרס ראשון, עשינו יחד גם את 'החופש לזוז' שגם עליה זכינו בפרס ראשון. אנחנו גרים כבר 26 שנים ביפו, אנחנו פועלים פה והחיים שלנו כאן, אז הסתכלנו אחד לשני בלבן של העיניים והבנו שלמען הילדים הפרטיים שלנו, שבינתיים גדלו, ולמען עוד ילדים אחרים של כולם, צריך לעשות משהו עם הכוח הזה של התיאטרון, עם היכולת הזאת לחבר קהלים. ואז החלטנו לפתוח עמותה, כי זה מה שאמרו לנו שצריך לעשות, ויאללה, אודרוב, התחלנו לעבוד ביחד.

"זה היה קשור גם לכך שראינו שהעבודה המשותפת שלנו מצליחה ואנשים אוהבים את מה שאנחנו עושים ביחד, וזה עובד. כי זה לא כזה פשוט לעבוד עם בן זוג, את יודעת. זה מתכון להרבה קושי והתמודדויות, אבל ראינו שאנחנו מצליחים כשכל אחד מאתנו מבין את הגבולות ומכבד את התפקיד: הוא הבמאי ואני הכותבת, ואז זה דווקא כיף. זה מגניב. זה מביא לזוגיות המון רוח חדשה וטובה כשעובדים ויוצרים ביחד.

"חשוב גם להגיד שאנחנו לא פועלים לבד. הקמנו את העמותה עם קבוצה של יוצרים, יהודים וערבים, ועם צוות שלם, חברי העמותה ואנשים שתומכים בנו, גם כלכלית וגם רוחנית".

האריה של אלן, צילום: שון עובדיה

"בואו נוריד להבות"

ההצגות שלכם מיועדות לילדים ולנוער

"יש משהו בילדים שגם אני וגם נורמן פשוט נורא אוהבים. את הישירות, את התמימות, את היכולת המדויקת לראות את הדברים בלי פוילע שטיק מסביב, וזה מגניב וכיף ליצור לילדים. ההתמקדות שלנו בילדים ובנוער היא כי אנחנו באמת מאמינים שהם יותר פלסטלינה, שיש אצלם סיכוי לשינוי תודעתי. גם בפעילות השוטפת של התיאטרון אנחנו רצים בכל רחבי הארץ, במתנ"סים, בספריות, בבתי ספר ונותנים עוד פעילות לפני ואחרי ההצגה כדי לתת לדברים ולחוויה התיאטרונית לשקוע ולהדהד".

ועל הרקע הזה לא מתסכל לגלות שאחרי 11 שנים ההקצנה רק גדלה, והדברים לא נעשו טובים יותר?

"אני אגיד לך את האמת, נורא קל להגיע למקום הזה של הייאוש, זה הכי קל ופשוט, אבל אני חושבת שבסופו של דבר השלום והשינוי הוא בקרב בני אדם, לא בקרב פוליטיקאים. הפוליטיקאים כבודם במקומם מונח, אבל אנחנו פועלים בתוך הקהילה, בתוך החברה, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי".

אבל זו הקהילה שבחרה את האנשים הקיצוניים שעומדים עכשיו ומחלקים תיקים

"לי אין השפעה על זה כרגע. אני עשיתי בבחירות את הבחירה שלי, ואני חושבת שהעשייה של 'אלמינא' והפעילות והחשיבות שלה מקבלים עכשיו אפילו יותר תוקף ממה שהיה עד עכשיו. עם כל הכאב והקושי, ויש קושי, ויש רגעים שמייאש, זה נורא מורכב מה שקורה פה, אבל צריך וחשוב להמשיך. ואנחנו גם נתמכים על ידי מנהל תרבות וגם על ידי העירייה ועל ידי תורמים ואנחנו ממשיכים לעשות את הפעילות החשובה שלנו, למרות הקושי. המון אנשים מחבקים ורוצים אותנו בעבודה הזאת והלוואי שנצליח להגיע לעוד ועוד מקומות כדי להראות שאפשר לחיות ביחד, שלא הכל מסוכן, שלא צריך להגיע להקצנה, שרוב בני האדם פה כן רוצים שקט, שלווה, לחיות, לעבוד, להתפרנס בכבוד. מה, תכירו אחד את השני, תראו, זה לא כזה נורא. בואו ליפו, לנצרת, לערים המעורבות, ותראו שאפשר להיות ביחד. להפוך את האש לשריפה גדולה זה הכי קל. להפך, בואו נוריד להבות, נהפוך את האווירה נינוחה, נורמלית, רגועה, בריאה. ככל שיהיה יותר גיוון יהיה יותר מוצלח".

גדעונה רז ונורמן עיסא, צילום: ידיד לוי

סיכוי לעולם טוב יותר

כשקראתי קצת על השם המיוחד שלך, גדעונה, הבנתי שהביוגרפיה שלך לא הובילה אותך באופן טבעי למקום שבו את נמצאת היום

"כן, ניסחת את זה יפה... קוראים לי גדעונה על שם גדעון, דוד שלי, שנפל במלחמת ששת הימים בקרב העקוב מדם בגבעת התחמושת. אני ג'ינג'ית כמוהו. נולדתי שנה אחרי שזה קרה, וכל המשפחה נכנסה לדיכאון. סבתא וסבא לא יצאו מהמיטה, ואמא ואבא שלי החליטו לעשות ילד ולקרוא לו גדעון, ויצאה בת, אז אני גדעונה."

ולשינוי התודעתי - אם להשתמש במושג שאת השתמשת בו קודם - שאת נמצאת בו היום, הגעת רק בזכות המפגש והאהבה שניצתה בינך לבין נורמן לפני קרוב ל-30 שנה?

"תמיד הייתי בנאדם לא סטנדרטי, ואני ג'ינג'ית באופי שלי. בבית צבי הכרתי את אדון נורמן, ושם באמת הייתה אש, אהבה ממבט ראשון כזה. נלחמנו על האהבה שלנו ובאמת שכנענו את המשפחות של שנינו שזו אהבה מספיק חזקה, למרות שבהתחלה הם לא ממש ששו. אני יכולה להגיד שאמא שלי מאוד אוהבת את נורמן, גוזרת את כל מה שכותבים עליו בעיתונים, ממש מעריצה. וגם מהצד שלו אני מוקפת באהבה ובחברות אמיתית.

"אני באתי מפתח תקווה, ממשפחה שמה לה ולכל העולם הזה, מה לה ולערבים, ועברתי שינוי. העברתי שינוי גם את המשפחה שלי, ואני חושבת שברגע שנולדו גם הילדים, זו הייתה החלטה שאני מעבירה הלאה את המסע שעברתי בעצמי. הבנתי שזה לא משתלם ולא לוקח לשום מקום ההתחפרות הזאת רק במה שאני מכיר והפחד מהשונה וכל הדבר הזה. ואני הושטתי יד והתחברתי. אצלי זה היה חיבור עם אהבה, אבל זה לא העניין פה לאהוב את האחר ברמה של התאהבות, אלא פשוט לכבד, להכיר. ברגע שמכבדים ומכירים יש סיכוי שהעולם יהיה טוב יותר, עם כמה שזה נשמע קלישאתי.

"אחת המשימות שלנו, גם בתיאטרון, גם בפסטיבל וגם ביום יום של העשייה שלנו זה לאפשר ליהודים להנכיח אצלם את השפה הערבית, שיפסיקו לפחד. לא רק מה שיש בחדשות זה מה שנכון. בואו, תכירו, תהיו באמת, תבינו את התרבות אחד של האחר. מהצד שלנו וגם מהצד השני, אותו דבר".

נורמן עיסא וגדעונה רז, תמונה באדיבות תיאטרון אלמינא

24-22 בדצמבר 2022, מרכז מנדל ביפו. מחיר כרטיס מלא 61 ש"ח. כרטיסים במכירה מוקדמת 40 ש"ח לאדם. ועדי עובדים וחברי דיגיתל כרטיס ב-35 ש"ח בלבד. להזמנות בקישור