סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן אותו הים - אירוע בימתי סוחף
 

 
 

בהצגת הבימה על פי יצירתו של עמוס עוז התמקד חנן שניר בפיוט הקרנבלי ובכאב האישי



סיפור אוטוביוגרפי מכאיב
 
כאשר הופיע "אותו הים" ב-1999 והחלו להיערם עליו השבחים על חידושיו היצירתיים, על המרקם המוזיקלי של עלילותיו, זו הגלויה וזו הנרמזת, הייתה כבר תחושה כי, כנאמר בקהלת, גם הים הזה של עמוס עוז איננו מלא. הרבה נחלים זרמו מהסופר אל הים שלו, ובכל זאת עלתה מבין גליו המרקדים אל החוף תחושת החֶסֶר, והפיוט הנועז דיבר במכמניו על אבל וכאב על אם שהסתלקה בחטף מחייו שלא באו אל סיפוקם הדומע.
 
שלוש שנים אחר כך הופיע הרומן האוטוביוגרפי רב העצמה "סיפור על אהבה וחושך" והתברר כי "אותו הים" היה המפתח של עוז לנבכי לבו העמוקים ביותר, ושחרר מתוכם את הסיפור הכואב של הילד שעוד לא הגיע אל בר המצווה שלו והתייתם מאמו, ומאז בכל דרכו היא שבה אליו בחשאי, מרחפת על עולמו, מכאיבה ואוהבת, מלטפת ונסתרת. והדמעות עדיין רחוקות מלמלא את הים.
 
חנן שניר כתב מחזה על פי "אותו הים" וצירף אליו את קטעי האם מ"סיפור על אהבה וחושך". לבטים רבים עברו על עוז לפני שהסכים לצירוף הזה בין ספר שרצה "שישיר וירקוד" לבין הרומן שבו קונן בגלוי על נפילתה והסתלקותה של אמו. אפשר להבין אותו, אפילו להזדהות אם סירובו הראשוני, כשם שאפשר לשבח את כניעתו לצעדו של שניר ולתחנוניו. בכל זאת "אותו הים" הוא העיבוד השלישי שהבמאי עושה ליצירות עוז, “מקום אחר" ו"קופסה שחורה", שגם בהם צירף חומרים מיצירות אחרות והצליח.
 
המחזה של שניר
 
אולי מה שעמדו מול עיניו של עוז זו היו החמלה והאהבה השופעים במחזה ששניר כתב. אולי  זו הייתה ההכרה ששניר הצליח למקד את מה שעיקר, את הפיוט ואת הפרוזה, את ההומור והתשוקה, את הגעגוע הנמשך ואת המוזיקה שהתנגנה לו כשכתב את "אותו הים". אולי הבין כי כשם שאמו כתבה אותו,  כך הוא, ולהבדיל כתב המחזה באמצעות חנן שניר. יום יבוא ונדע.
 
סיפור המחזה מתאר התמודדות מורכבת של אב ובנו על מות האישה והאם. הבן אינו יכול להכיל את אובדנה והוא מנתק את עצמו מבית, אב ואהובה ומרחיק מבת ים אל נפאל, שם ימצא תחליף בדמות נזירה זונה ואחר כך יתנחם באימוץ ילד מסרי לנקה. האב, יועץ מס, אינו יכול להכיל את אובדן האישה ונסיעת הבן וימצא ניחומים ויגלה גם התעוררות ותשוקה אצל חברתו של הבן, ואצל רואת חשבון אלמנה.
 
אבל זה לא כל הסיפור. כי המחזה של שניר, כמו הרומנים של עוז, מעמיד במרכז את דמות המספר, שלכאורה ממציא לגיבורים את מעשיהם, חותך את גורלם, ולמעשה הוא הסיפור עצמו, והם המכתיבים לו את חייו. הוא משוחח אתם, הוא מקפיץ אותם ממקום למקום, מחוויה לחוויה, ובאמצעותם הוא מגיע אל עצמו, אל ליבת כאבו. ויש עוד דמות אחת, של מפיק סרטים שרלטן רמאי וגנב קטן שנוכחותו בסיפור שולית לכאורה, מעין קול שבא מהצד כאנטי תזה ליוצר וליצירה האמיתיים.
 
חנן שניר ביים את ההצגה בהכרה מלאה של המורכב והמתפתל בשבילי העלילה, של מעגלי החיים המפכים גם בין גלי הים הגדול. הוא מניע את השחקנים ואת ההתרחשות כגלגל הינֵע של שעון אוטומטי, שנע על צירו (המספר) הלוך ושוב, הנה והנה. כזאת גם ההחלטה שלו להעלות את ההצגה בתוך תפאורה כפולה.
 
הבסיס שאותו עיצבה ענת שטרנשוס, פשוט ונוח, ובמרכזו מיטה גדולה שהיא זירת מוות וחיים גם יחד. מעליה, ברקע מסך גדול שעליו מוקרנים ברציפות איורים "ספרותיים" של אבי עופר, מקסימים בקוויהם, שחור על גבי צהוב. את שני אלה מחברת ליחידה אחת שלמה התאורה הצנועה, אינטימית או פתוחה, שעיצב אבי יונה בואנו (במבי). וברקע המוזיקה הנהדרת של יובל מסנר, עם כמה תוספות, שהחשובה בהן היא שיר הערש העממי "דוֹרמֶה דוֹרמֶה".
 
יגאל שדה כובש ומרגש
 
כל אלה לא היו מגיעים אל מיצויים אלמלא ניתנו למשחקם של קבוצת השחקנים הנהדרת שהבימה העמידה לרשותו של שניר, לעיצובם ולהפקת המיטב של כשרונם.
 
אהרון אלמוג במשחק רך ונוגע ללב בתפקיד אלבר דנון, יועץ המס שהתאלמן ובנו עזב אותו, ומתעורר בביישנות נפלאה מול נעוריה של דיתה הצעירה, ותשוקתה של מרים האלמנה. סנדרה שדה מפיקה מרגליות של משחק משובח בשלוש דמויות שהיא מגלמת לסירוגין – האם נדיה, גוססת ואחר כך כמתה השבה לפקוד את החיים, מרים הנזירה הזונה בנפאל שכולה תאווה ותשוקה סוערת, ורואת החשבון האלמנה בֶּטין, המחפשת לעצמה ולאלבר את פרק ב' של האהבה.
 
טלי רובין, תוססת, מעשית, מתאהבת נפלאה כדיתה החברה שמחפשת את עצמה אצל האב הבודד ואת יצירתה בתסריט שכתבה. יואב דונט, תמיר, נסער בתפקיד הבן אנריקו דוד המרחיק עד נפאל, ושיא משחקו המרשים הוא במונולוג מרגש על מיטת המוות של אמו. דוד קיגלר משעשע, מרגיז ובכל זאת נוגע ללב כדובי דומברוב, מפיק הסרטים שמבעד לאחיזת העיניים שלו פורץ גם הרגש החם. מתן  מאק, שובב, ממזרי, אקרובטי והיפ-הופי כילד מסרי לנקה.
 
וראשון ואחרון במרכז ומסביב ניצב ומרחף יגאל שדה בתפקיד המספר שכמו נכתב עבור כשרונו המיוחד כשחקן שמיטיב לכבוש את הדמות שהוא מגלם לאורכה ולרוחבה. שדה שולט בהצגה כשהוא מעביר אותה בין הרים ושבילים, על גלים סוערים או בנקיקים אינטימיים. בחיוך, ברצינות, בקול אופראי גדול, בשובבות ילדותית, ובדממה דקה כשהוא מתבונן ביצירי סיפורו (כולל שתי דמויות קטנות אפיזודיות שהוא מגלם), ובכאב המרטיט בסיום המקונן-מרגש על אמו. במילה אחת: ענק!
 
לסיכום, “אותו הים" הוא אירוע בימתי סוחף, עמוק ומרגש, והישג חשוב לעמוס עוז ולחנן שניר ושותפיהם.

למועדי מופעים >

21/02/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. די צבי. תתפטר
יוגב אליהו , תל אביב (07/05/2010)
1. כל כך נכון
רותי , תל אביב (21/02/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע