החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה מעלה בימים אלה את "ברכט ואני", קולאז' דוקומנטרי מוזיקלי, המציג את סיפוריהן של הנשים שלא זכו להכרה, לפרסום או לגמול כספי ראוי, על אף שתרומתן למחזות המצליחים עליהם חתום ברטולט ברכט הוכחה מעבר לכל ספק. על הכתיבה והבימוי אחראית דפנה קרון, ועל הדרמטורגיה – ד"ר עתי ציטרון.  
 
ברכט הוא אולי איש התיאטרון המצליח ביותר של המאה ה-20 – משורר, מחזאי, במאי ותיאורטיקן – אולם ניתן לומר שללא תרומתן ושותפותן המשמעותית של הנשים ביצירותיו, לא היה מגיע להישגים המרשימים שנרשמו בדפי ההיסטוריה לזכותו בלבד.
 
על ההצגה
 
היצירה הבימתית "ברכט ואני" מציגה את שלוש המאהבות של ברכט - אליזבת האופטמן, מרגרטה שטפין ורות ברלאו – ואת אשתו החוקית, השחקנית הנודעת הלנה וייגל. האופטמן, שטפין וברלאו תרגמו עבור ברכט, כתבו עבורו, ערכו ועיבדו את הטקסטים עליהם חתם; דרך הכתיבה עם ברכט ועבורו מימשו הנשים את הצורך שלהן ביצירה, בעשייה אמנותית ובהשפעה פוליטית. על אף שכולן נותרו בצלו של ברכט העשיר והמפורסם, ולעיתים קרובות סבלו מעוני, השפלה ומחלות גוף ונפש, אף אחת מהן לא ניתקה את הקשר עימו.
 
דמויותיהן המורכבות של הנשים הללו מבוססות על עדויות המתועדות בספרים של ג'ון פיוגי, "חייו ושקריו של ברטולט ברכט" (1994), ושל הילטרוד הנטזצל, "הנשים של ברכט" (2002). רוב הטקסטים בהצגה הם ציטוטים ישירים מריאיונות, שיחות, שירים, קטעי יומן ומכתבים. כמעט כולם נשמעים לראשונה בעברית. מול דמויות אלה מוצבות דמויות הנשים מהדרמות של ברכט: האלמנה בגביק מ"עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני", שן-טה גיבורת "הנפש הטובה מסצ'ואן", גרושה גיבורת "מעגל הגיר הקווקזי" ואנה פיירלינג גיבורת "אמא קוראז' וילדיה". כולן נכתבו, במידה זו או אחרת, בידי סופרות הצללים, מאהבותיו של ברכט.

 
"ברכט ואני". צילום: אורי רובינשטיין

שן-טה, גיבורת "הנפש הטובה מסצ'ואן", מבקשת מהאלים (שירדו לחפש "נפש טובה") שיאפשרו לה להיות שוי-טה לפחות פעם בחודש. היא זקוקה למסכת הגבר כדי לשרוד בעולם הזה. הסיפור של שן-טה מסתיים בסוף פתוח, סוף המבקש מהצופה למצוא את הפתרון לדיכוי ולעוולות בעולמו שלו, סוף העומד בניגוד לציפיות של הקהל לפתרון קל – זה כוחו ותוקפו של תיאטרון שנכתב בדיו לבנה של אישה כותבת שלא זכתה לקרדיט על עבודתה.
 
ברכט היה אולי קיצוני, סדרתי ובוטה, אבל מבט חטוף ומודע למתרחש מסביבנו מלמד שגם כיום נשים עושות עבודה מקצועית עליה מתוגמלים אחרים. הקרדיט הוא מקור של עוצמה. אין קרדיט קטן או גדול, חשוב או שולי, כולם מצויים ברצף החיים ובכל תחומי החיים, הקריירה, הזוגיות, המשפחה. דרך סיפורי הנשים של ברכט אפשר ללמוד עד כמה חשוב לקחת ולדרוש קרדיט בתחום המקצועי.
 
עלילת "ברכט ואני" נפתחת בברלין של עידן ויימאר, וממשיכה בדנמרק, פינלנד, שוודיה וארצות הברית – הארצות בהן בילו ברכט ופמלייתו את תקופת הגלות בזמן מלחמת העולם השנייה. בפרק הסיום אנו שבים לברלין של אחרי המלחמה. הפעם זוהי ברלין המזרחית, הקומוניסטית, המציעה לברכט תיאטרון משלו ומעמד בכורה חסר תקדים בחיי הרוח והתרבות שלה. 
 
ההצגה מלווה בשירים מוכרים ממחזות ברכט, ולצידם שירים שהולחנו במיוחד. על כולם מוטל אור חדש, מתוך ההקשר של סיפורי הנשים הכותבות. חשיפת סיפורים אלה מעניקה משמעות חדשה לדמויות הנשים במחזות ברכט, ומציעה מבט ביקורתי על מיקומן של נשים כותבות בהיסטוריה של התיאטרון.
 
משתתפות: רנין אבו חנא, מוריה אופיר, מיכל ואעקנין, ריקי וורטמן, איריס לאופר, יוליה סמיונוב, שאדן קנבורה, עינת שוורץ, ראשית תאנה. מוזיקה: ירדן ארז, עיצוב תפאורה ותלבושות: חגית שילוני, עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין.
 
דפנה קרון
 
חברה בקבוצת "איפה דנה" שהוקמה ב-2004, במאית המופע "נטוע" (2006), זוכה בפרס בפסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר; "הימה" (2007) זוכה בפרס בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון רחוב בת ים. השתתפה בין היתר בפצ’צ’ונג-חורף פולני (2009) שהוצגה בפסטיבל כחול ביפו ובמסגרת הביאנלה של תל-אביב-יפו.
 
ההצגות מתקיימות בימים שני ושלישי, 15-14 ביוני 2010, ב-19:30, ברביעי, 16 ביוני, ב-18:00, בחמישי, 17 ביוני, ב-19:00, ובשישי, 18 ביוני, ב-13:00, במשכן לאמנויות ע"ש ראובן הכט באוניברסיטת חיפה. יש להזמין כרטיסים מראש בטלפון: 04-8288676.