סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן ביבר הזכוכית – קלאסי עם שינוי
 

 
 
הגרסה העולה בתאטרון הספריה למחזה של טנסי ויליאמס מביאה עמה שני שינויים מהותיים במרשם המקובל


ביוגרפיה כמחזה
 
"ביבר הזכוכית" הוא המחזה הראשון של טנסי ויליאמס, והוא במפורש ובמוצהר מחזה אוטוביוגרפי, ובעיני רבים אף החשוב והטוב במחזותיו. אביו של ויליאמס, כמו במחזה, נמלט ממשפחתו בהזדמנות הראשונה ונעלם. ויליאמס ואחותו, שאליה היה קרוב במיוחד, גדלו תחת השגחתה של אמם בתנאים של מצוקה בדרום האמריקאי.
 
כמו גיבור המחזה, טום, הנמלט מהוויית יומו אל בתי הקולנוע, גם ויליאמס חיפש מוצא מהסגר המשפחתי והחברתי. אך ויליאמס, שהיה הומוסקסואל, בימים שבהם לא היה מקובל לצאת מהארון והסביבה הקרובה הסתפקה בידע הדיסקרטי, וברכילות רומזת, מצא את התיקון להווייתו כמחזאי.
 
הצלחתו הגדולה עם "ביבר הזכוכית" ב-1945 הוליכה אל הצלחות גדולות נוספות עם "חשמלית ושמה תשוקה", "השושנה המקועקעת", "חתולה על גג פח לוהט", "לפתע בקיץ האחרון", שאף זכו לגרסות קולנועיות מצליחות. הוא עצמו כתב רק תסריט מקורי אחד:  Baby Doll.
 
עלילת "ביבר הזכוכית" מתחילה כאשר טום, שהוא כבר סופר, חוזר אל ביתו בסנט לואיס, ומגולל את סיפור חייו בצל רודנותה של אמו, אמנדה, שהיא דמות מורכבת. בסיפורו של טום היא דמות מגוחכת החיה על זכרונות נעורים כיפהפייה דרומית מחוזרת. היא עקשנית, פוגענית ואגוצנטרית, ככל שהיא אם אוהבת ומסורה ודואגת. 
 
ביבר-הזכוכית-אתר-בית-צבי.jpg
ביבר הזכוכית (מקור: אתר בית צבי)

במרכז הסיפור שלו ניצבת גם אחותו הנכה לורה, המסתגרת עם אוסף חיות הזכוכית המיניאטוריות שלה, מתחמקת משיעורי הפקידות שלה, ושותקת. שיאה של הדרמה מגיע כאשר תחת לחץ אמו המבקשת למצוא חתן מתאים ללורה, טום מביא לארוחת ערב את ג'ים, חבר עוד מימי בית הספר, וכיום עובד עמו במחסן.
 
המפגש מעלה נשכחות, מהימים שג'ים היה היחיד שהתייחס ברצניות ובידידות ללורה שהייתה מאוהבת בו. זהו מפגש רומנטי מאוד, כתוב ביד אמן, שמתנפץ לרסיסים כאשר ג'ים מבין לשם מה הוזמן ומגלה כי הוא עתיד להינשא בחודש הבא לארוסתו בטי. ניפוץ האשליות מביא עמו גם את ניפוץ המסגרת המשפחתית, וטום עוזב, כפי שתכנן, כדי להצטרף לצי.
 
שינוי שמעניק משמעות
 
הגרסה של יונתן אסתרקין במאי ההצגה העולה עתה בתאטרון הספריה שומרת על נאמנות יחסית למחזה המקורי, למרות קיצורים רבים, אף מעבר לאלה שהוכנסו על ידי מיכה לבינסון כשתרגם את המחזה עבור ההצגה שביים בקאמרי לפני שבע שנים וחצי.
 
הבימוי משמר את ליבת המחזה הכתוב כמונולוג מקוטע של טום, ומגדיר את הסיפור שלו כזיכרון "ועל כן אינו ריאליסטי". הדבר מודגש בהצגה הזאת כאשר טום בונה מחדש את חדר המגורים על שולחן האוכל, הספה, ופינת הביבר של לורה, מ"שבריו", כפי שנוצרו על ידי איה בן אשר מעצבת התפאורה היפה בפשטותה והתלבושות הטובות.
 
הקיצורים מקנים מעמד מובלט במיוחד לתמונת המפגש בין לורה לג'ים, ואסתרקין מיטיב להפיק מנעמה חזון ומצחי עמר משחק בעל רגישות עדינה. שניהם נוגעים ללב – חזון מצוינת במיוחד כאשר לורה נפתחת לאטה אל נשיותה וגילוי אהבתה, ועמר מצליח לבטא את המעבר של ג'ים מחביבות טבעית לגבריות אינטימית במיוחד, כשהוא מרקיד את לורה – בהדרכתה של איריס לנה – ועוד יותר כאשר משחקו רומז על צער אפשרי ששוב לא ייפגשו. 
 
שני שינויים שאסתרקין הכניס בכל הנוגע למערכת היחסים בין טום ואמו, הם אלה שיוצרים בעיקרו של דבר את המטען החשוב של ההצגה הזאת. השינוי הראשון רומז לשאלת העדפתו המינית של טום. תחילה מודגש החשד של האם ביחס למעשיו של טום מדי לילה כשהוא טוען שהוא מבלה בקולנוע, ואחר כך, כאשר טום מנסה להגיד לה משהו על עצמו.

ביבר-הזכוכית--אתר-בית-צבי.jpg
ביבר הזכוכית (מקור: אתר בית צבי)

אפשר להתווכח עם ההחלטה של אסתרקין, אך היא עובדת מצוין במשחקו הנסער של צחי לוק, גבוה ודק גזרה, שמיטיב לגלם את את הרגישות המיוחדת שלו, בעיקר כלפי אחותו, ואת נאמנותו-מסירותו לאמו, חרף הצקותיה.
 
זה עובד טוב גם בזכות המשחק הבשל מאוד של דנה מאירוביץ', שלמרות היותה, כמו חבריה, בוגרת טרייה של בית צבי, מצליחה להעמיק את עיצוב הדמות המורכבת של אמנדה. בעיקר אלה עיניה שמשדרות את קשת הגוונים של מי שחייה נעים על פסים מתנגשים של נוסטלגיה ושל מציאות, של אחיזה עיקשת בילדיה ושל הרצון לראות אותם בהצלחתם.
 
את הכפילות הזאת בונה מאירוביץ' מצוין בסיום ההצגה, בשינוי השני והמהותי שאסתרקין הכניס למחזה – מבלי לשנות את הטקסט – כשאמנדה בעצם נותנת לטום העוזב את ברכת-הדרך האמהית. לטעמי השינוי הזה אף מעניק עוצמה ויופי לסיפור כולו, והופך את הנוסטלגיה של טום לגעגוע אנושי, של מי שבנדודיו הרבים נותר ערירי ולא מצא תחליף למשפחה שהיתה לו.
 
איתי קרן, תלמיד בית הספר רימון, כתב מוזיקה טובה.ניר ליברמן עיצב את התאורה המתאימה. מרגלית גז הדריכה היטב את השחקנים הצעירים בהגשת הטקסט. 

למועדי מופעים >

09/09/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע