סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן איגלו – קיפאון והפשרה
 

 
 
לזרוב ביים את ההצגה בקווי מתאר מקבילים למחזה שלו, כאשר שני השחקנים המצוינים שירי גדני ואלון פרידמן מעצבים דמויות שבעת ובעונה אחת הן נעות, מתבוננות, מדברות, חושבות, או שותקות. זו התרחשות מהותית במשחקם של השניים, והחיבור ביניהם יוצר את המתח הדרמטי הסמוי בין מה שמתקבל כאמת לבין מה שנראה כדמיון"
מחזה אישי מכאיב של יחזקאל לזרוב על מאבק תמיד בין היזכרות להשכחה
 


הדחקה שהופכת לקיפאון
 
"איגלו" מאת יחזקאל לזרוב ובבימויו הועלה לפני כמעט שנה במסגרת פסטיבל ישראל, ואחר כך שב ועלה בתאטרון תמונע. נסיבות של זמן הביאו לכך שלא הזדמן לי לראות אותה עד אמש, ובמקרה הזה אכן נכונה האמרה כי מוטב מאוחר מלעולם לא.
 
עלילת המחזה נעה על ריבוי מסילות, שתי וערב של אמת, דמיון, עדות, זיכרון, שכחה, הדחקה, יאוש, בריחה, התעשתות ותקווה. זהו סיפורם של רפי, שאוהב את לני בסתר מילדותם בשכנות, ואחר שנים של התבגרות כואבת שלו עוצר בעדה לפני שתניף את הגרזן על אביה שהתעלל בה בקביעות בילדותה.
 
תחת זאת הוא מושך אותה לטוס עמו לאלסקה, לחיות באיגלו, לדוג.  זה אולי איננו פתרון למצוקתם אבל כפי שלזרוב מציע בראיון שהעניק לענת מוניץ, זו בהחלט דרך להתמודדות עם זיכרון בוער, עם תאוות נקם.
 
הדמויות במחזה שכתב, לדבריו, חוו הדחקה, ש"הופכת לקיפאון, ואלסקה והאיגלו מבטאים את זה – המקומות הכי קפואים שיכולים להיות. זה גורם לך לשאול את עצמך, מה אני הדחקתי? מה הקפאתי? איזה זיכרון נמצא באיגלו שלי?" בתכנייה הוא מגלה כי כתב את המחזה "מתוך הדחף להציף זכרונות והמשיכה הטבעית להדחיק אותם". 


איגלו-דניאל-קמינסקי.jpg
איגלו (צילום: דניאל קמינסקי)



דואט לשני שחקנים

 
המחזה, דואט לשני שחקנים, מתאר את האיגלו  ואת אלסקה כזירה שבה הקיפאון והקיבעון – או הזיכרון וההדחקה – יופשרו לטובת מציאות חיה, להיפתחות ולתיקון. אין זה בהכרח מענה בדוק לנפשם הפגועה – אך לא פגומה – של רפי ולני, אך זאת בלי ספק האופציה  הפתוחה בפניהם לפתח שכבת מגן, זו של רפי על לני ולהפך.
 
לזרוב ביים את ההצגה בקווי מתאר מקבילים למחזה שלו, כאשר שני השחקנים המצוינים שירי גדני ואלון פרידמן מעצבים דמויות שבעת ובעונה אחת הן נעות, מתבוננות, מדברות, חושבות, או שותקות. זו התרחשות מהותית במשחקם של השניים, והחיבור ביניהם יוצר את המתח הדרמטי הסמוי בין מה שמתקבל כאמת לבין מה שנראה כדמיון.
 
ברגעים מסוימים נראה כאילו גדני, במבע פניה וגופה כבר נציב קרח, ובאחרים היא לוהטת כאש המבקשת להיאחז בזרדים, בגזרי עצים, ולעלות מעלה. באותם רגעים ניכרת בפרידמן אימה המולידה תבונה ויכולת להושיט לה את ידו ואת אהבתו ולהציע לה את אלסקה כמשאת נפש. הרוך הילדותי שלו הופך לפלדה נחושה.

   

 
לזרוב היטיב להשתמש בתפאורת הבתים הלבנים שעיצב יחד עם ענת מרוק כפן, ומה שמסתתר מאחוריהם וסביבם עוצב על ידי  התאורה של זיו וולושין. ביחד עם המוזיקה מתוך פסקול הסרט The Way of the Dragon נוצרת סביבת-מתח דרמטית, שלזרוב גם יודע לשבור בכמה  רגעי הומור כוראוגרפיים של תנועת סקי והחלקה אמנותית על הקרח, שפרידמן וגדני מבצעים בהנאה גלויה.
 
בסיכומו של דבר "איגלו" היא הצגה טובה למחשבה על מה שגלוי ומה שנסתר בכל אחד מאתנו, הצופים בה. וככזאת היא תאטרון שכדאי להתנסות בו.

למועדי מופעים >

31/03/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע