סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
כתבה
 
מאת: צבי גורן ה"עז" בהבימה - תיאטרון מקצועי שואל ומשובח
 

 
 


אדוארד אלבי שב ופורט על מיתרי הצחוק כדי לספר לנו בהצגה המבריקה "העז או מי זאת סילביה?" משהו קצת אחר עם מסר חברתי של המבט האנושי על השונה והאחר החיים בתוכנו.

לעורר, לבלבל להטריד

אחת ההצגות המרתקות שהועלו אי פעם באולם האינטימי של הבימה – הרבה לפני שנקרא על שמו של אהרון מסקין – הייתה ההצגה "מי מפחד מווירג`יניה וולף" מאת אדוארד אלבי. מבחינתי זה היה מפגש דרמטי מאוד עם הומור המכריח את הקהל לצחוק בפראות עד חנק של כאב וזוועה.

ארבעים שנה בערך שחלפו לא מחקו את הזיכרון ההוא הראשון (שנעזר כמובן גם בגרסה הקולנועית של המחזה אחר כך), וההומור השחור, המקברי והביזארי של מרתה וג`ורג` כבר הפך ברור מאליו ולא רק במחזותיו הבאים של אלבי שהקנו לו מקום קבוע בפסגת הדרמה האמריקאית..

ההומור הזה לא כיסה מעולם על הסבל האנושי הרב שמתוכו הוא צמח, ובמהלך השנים גם היה אפשר להתוודע אל המרכיבים הביוגרפיים או הנסמכים אל קורות החיים של אלבי עצמו.

"העז או מי זאת סילביה" הוא המחזה האחרון שאלבי כתב עד כה והעלאתו בברודווי לפני שלוש שנים לוותה בכמעט שערוריה. כמעט, כי התיאטרון הוא בסופו של דבר רק משחק, ובחברה שחייה מתנהלים כבר בצל המגדלים המתמוטטים וקוברים אלפי בני אדם, ספק אם סיפור כמו זה של "העז" יכול לקעקע אושיות חברה או "לעורר, לבלבל , להטריד" את היושב בקהל כפי שאלבי רוצה.

אהבת האדריכל לעז

במרכזה של עלילת המחזה ניצב סיפור אהבה ש"בלתי אפשרי לדמיין שהוא אפשרי" בין מרטין, גבר מצליח ומאושר, אדריכל עטור כבוד, פרסים ופרויקטים יוקרתיים לעז ששמה סילביה. הסוד הזה מעיק על מרטין והמחזה מתחיל בנקודה שבה ברור לו שהגילוי עומד להתרחש. איך יעשה זאת הוא איננו יודע, הוא רומז על משהו כזה לאשתו, סטיבי, שחייהם המשותפים נמשכים כבר 22 שנים של אהבה וללא בגידות.

יש להם בן, נער בן 17, בילי, שהוא הומוסקסואל מוצהר. ההורים מקבלים את העניין כעובדה, בהתאם לציווי החברתי העכשווי, אך הם לא ממש מתים על הרעיון. בעיקר מרטין שאין לו כבר הרבה שנים מה לומר לבנו חוץ מלגרש אותו לחדרו או לארגז החול.

הצרה של מרטין שהוא מספר הכל לחברו הטוב ביותר, רוס, וזה ממהר ומדווח על כך לאישה במכתב. הגילוי נופל כרעם ביום בהיר (כמובן) והדיו ממוטטים את הבית על יושביו. אבל לא את הקירות, אלא את התכולה, הרגשית בעיקר, אך גם חפצים יקרי ערך. מטאפורה ברורה שאיננה זקוקה לפרשנות.

לוותר על דעות קדומות

למעשה כל הצד המטפורי שיש במחזה איננו מחפש פרשנים. מה כבר לא מובן באי היכולת להבין, להסכים ולהשלים עם יחסי אהבה (ומין) בין אדם לבהמה? "זה לא יפה" או "זה לא מתאים" כמו שאומרים ביידיש.

אלבי לא בוחן את הנושא מבחינה אנתרופולוגית ואף לא מוסרית. הוא יודע שמדובר במנהג הקיים בעולמנו התרבותי-אנושי כבר אלפי שנים (ועל כן גם המחוקק ההוא שהלך במדבר 40 שנה אוסר עליו).

אלא שבני האדם התקדמו קצת במשך השנים, וזאת אולי הסיבה שאלבי מתעקש על כך שהסיפור עם העז – והעניין הזה של משכב בהמה – אינו נושא המחזה מבחינתו אלא רק סיפור רקע, מעין סידור פרחים כהגדרתו למחזה "העוסק באהבה ובאבדן, בגבולות הסובלנות ובמי שאנחנו באמת." ומה שמעניין את אלבי זה איך אנחנו מגיבים על הבלתי אפשרי הבלתי ייאמן הבלתי בלתי הזה.

כי הרבה יותר גרוע, אומר אלבי, זה שאנחנו רק מעמידים פנים שאנחנו מקבלים את השונה ואת האחר. כי אנחנו משלימים, מקבלים, שותקים ונזהרים מלגנות בהתאם לצו האופנה, או המוסכמה החדשה. אבל זה לא משום שאנחנו מכירים במהות הקיום של האחר והשונה.

אלה דקויות קטנות שהמחזה נשען עליהן די בכבדות, ואלבי מבקש מהקהל (אם זה יקרא את המאמר המופיע בתכנייה) לוותר על הדעות הקדומות ולצפות במחזה כפי שהוא, ואחר כך, בבית, "אתם מוזמנים לדמיין את עצמכם כאילו אתם עומדים במצב המטריד שמועלה במחזה".

להגדיר מחדש את הטרגדיה

אינני בטוח שרבים בקהל יהיו מוכנים להעמיד את עצמם מול המראה העצמית שם, כהומואים, או כיצורים מכוערים, כבעלים בוגדים, או מקורננים ועוד. או כאילו הם, הקהל, הם גם אלה ששכבו משכב בהמה. ואפילו אם יימצאו מי שייענו לאתגר, אינני בטוח שהתוצאה תועיל לרעיון הסובלנות. או תניב תודעה טובה יותר של מהות האהבה.

מה גם שאלבי רואה במחזה שלו "ניסיון להגדרה מחודשת של טרגדיה" (המילה היוונית שאנו מרבים להשתמש בה והשורש שלה הוא תיש, ביוונית כמובן), כפי שמעידה כותרת המשנה של המחזה, אם כי לא ברור למה בדיוק כוונתו, וכיצד הוא מנסה להגדיר אותה מחדש. או למה.

מכל מקום אלבי עושה את הניסוי באמצעות ההומור, הדיאלוגים, והמונולוגים שהוא שם בפי הדמויות שלו. והוא מצליח ליצור את הדמויות האלה כך שהן מציאותיות לחלוטין, אם כי בהבדל אחד קטן האופייני למחזאות הקלאסית לדורותיה. השפה שהם מדברים בה. זאת שפה אחרת, לא של הרחוב או של הבית אלא השפה שרק במחזות ובהצגות תיאטרון דוברים בה.

ובתיאטרון הלאומי הבימה זה קורה בתרגום של רבקה משולח שיצקה את המקור האמריקני לעברית חיה מאוד, צוחקת וגם נושכת לפעמים, או מעוררת את החמלה המבוקשת.

מה עובר על מרטין

חנן שניר ביים את ההצגה תוך התייחסות מרבית לתהליכים העוברים על ארבע הדמויות שבמחזה, כשהוא מפיק משחקניו משחק שוטף מרוכז מאוד, עם יציאות לוהטות, מצחיקות או מזעזעות, ומרגשות עד דמעות.

מוני מושונוב יוצר דמות שמחפשת מוצא לסערה המתרחשת וסוחפת אותה מבפנים. משחקו מורכב ומצליח למצוא את מה שעובר על מרטין כשהוא מנסה להגיד בתוך טקסט נתון מה שעובר עליו. מושונוב שולף אותו כמעט כמו בתרגיל אילתור, ומשאיר את הטעם שזה בדיוק איך שזה צריך היה להיראות ולהיאמר.

עיקר ההצגה עובר על מושונוב במשחק של פסיביות המתעוררת מתרדמה נוחה ומחפשת דרך להיות אקטיבית ולהכתיב את רצונה – שיקשיבו, שישמעו. גם אם לא יבינו ולא יסכימו ואפילו יקיאו. אבל קודם כל שיקשיבו.

בחלקה האחרון של ההצגה הוא כבר חבול מכישלונו להסביר את עצמו, ואז מושונוב תופס עוצמה ומשחקו עולה מדרגה אחר מדרגה: אל מונולוג מרגש על מה שעבר עליו, אל מפגש כואב עם הבן ואל הסיום הטרגי, שהוא רגע אחד קצר של כל אמנות המשחק הנפלאה שלו.

ברטו: וירטואוזיות חייתית

עזר כנגדו, ממש כך, היא ליליאן ברטו בתפקיד אשתו סטיבי. משחקה הוא נתינה מוחלטת של כל מה שיש בכישרון שלה לרשות הבמאי, לטובת השותפים על הבמה, ובעיקר לעיצובה של דמות טרגית אמיתית.

ברטו עוברת בתפקיד הזה גמה עשירה של גוונים – החל בקלילות המוכרת שלה בתפקידיה השונים בארבע השנים האחרונות– וכלה בצבעים חדשים, קודרים מאוד, מתכתיים ונוקשים.

הנפלא במיוחד במשחקה של ברטו הוא יכולתה לנוע בטבעיות בין המצבים, ולגשר עליהם בפרצי לעג שמתחלפים בתמיהה כנה, בביטויי אהבה שנמעכת תחת אשדות הזעם, וברצון להבין שמתמוסס ברעל התיעוב והבחילה. בעיקר זה בא לידי ביטוי מרוכז מאוד, עוצר נשימה, במונולוג הארוך שבמרכז ההצגה, מיד אחרי שסטיבי מגלה את האמת. בדקות הארוכות האלה מעניקה ברטו למשחקה וירטואוזיות חייתית.

משחק מעוצב לפרטיו מגיש גם אלכס אנסקי בתפקיד רוס החבר הנאמן שממהר להסגיר את מרטין. אנסקי מעצב דמות מתפתחת – מחום של ידידות ללהט של תדהמה וממנה לתבערה של תיעוב. למען הדיוק אפשר לתאר את משחקו של אנסקי כאותה התקרנפות מסוכנת שבמחזהו של יונסקו, בשינוי קל אך מהותי. כאן מדובר תהליך של הסרת שכבות עד לחשיפה המוחלטת של איש שלא ידע ולא יידע לאהוב, או להבין או לתמוך בחבריו לעת צרה. ואנסקי מתקרנף בצורה מעוררת חלחלה מפני הבורים והצבועים החיים בינינו.

השחקן הצעיר בקבוצה, עידו רוזנברג, יוצר דמות מלאה של נער מתבגר, שזהותו המינית כבר ברורה לו ועל כן איננה מעיקה עליו כל עוד איננה משמשת כרית להרגל הבעיטות של האב ולהבנתה המרחמת של האם. רוזנברג היטיב לעצב את הדמות כפי שהיא אמיתית לעצמה, וכאילו מתגלה מחדש או אפילו מבראשית להורים, שאהבתו אליהם איננה מוטלת בספק. חשיפת אהבתו של מרטין אליו הייתה רגע מרגש משותף לו ולמושונוב.

מסה לוהטת מבפנים
לשניר מגיעות הרבה מחמאות על העיצוב הטבעי של מהלכי ההצגה, הנפשיים והפיזיים. הוא העמיד אותה כמסה לוהטת המתפרצת מבפנים. וכל זה מתרחש בתוך תפאורה נקייה ויפהפייה שעיצבה אלכסנדרה נרדי בהתאמה מלאה לעובדה שמרטין הוא אדריכל. שניר גם השתמש בצורה מקורית בתאורה שעיצב מאיר אלון, שיצרה תחושה של נשימות עמוקות והנחייה של תשומת הלב לשינויים באווירה ובמתרחש.

יוסי בן נון השלים את תרומת המעצבים להצגה עם המוזיקה שלו, שנכנסה למתרחש ונעלמה ממנו באורח טבעי לחלוטין, מבלי להטות את תשומת הלב מהנאמר או ממה שבא לידי ביטוי חיצוני אחר.

"העז" היא הצגה מסקרנת מאוד, מעוררת יותר ממחשבה אחת, ומזמינה לקצת יותר משעה של תיאטרון מקצועי שואל ומשובח.

לפרטים נוספים


19/10/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (6 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
6. שאלה
אורי , (14/08/2006)
5. ביקורת מחמיאה להצגה איומה
איתי , (30/07/2006)
4. מומלץ בחם
שש , (02/04/2006)
3.
, (02/04/2006)
2. מיוחד
בלהה , (03/11/2005)
1. אכזבה נוראה מההצגה
שוש , (25/10/2005)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע