סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2020 אוגוסט 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
3031
ריאיון
 
מאת: ענת מוניץ הבובנאי משחק בלהיות אלוהים
 

 
 
"לבובות יש כח מרכך. זו הסיבה שתיאטרון בובות פרח במשטרים דכאניים ככלי ביטוי לרעיונות רדיקליים. אחרי הכל, זה לא אני, זו הבובה אמרה. אני גם מאמין שלאנשים יש יכולת לגלות פתיחות כלפי רעיונות ושאת כולם בסופו של דבר מסקרנת השאלה: איך כל זה יסתיים? מה יהיה בפרק האחרון של הטלנובלה המדממת והמתמשכת הזאת? ההצגה עוסקת בגלגולים שעובר המקום: בית יהודי שנבנה מעל בית ערבי והופך להיות בבעלות ערבית ויהודי שחוזר לשם וחוזר חלילה. השד מחפש אחרי הצעד שישחרר אותו מהלולאה הבלתי נגמרת, התסריטאי מחפש סוף לתסריט, כמו כולנו."
מוטי ברכר משנה את ההיסטוריה במופע רדיקלי למבוגרים שיעלה בפסטיבל הבינ"ל לתיאטרון בובות


הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון וסרטי בובות יוצא לדרך בפעם ה-19 בחוויה צבעונית הכוללת עשרות מופעים, תערוכות, הצגות, סרטים וסדנאות, הפקות מקור והפקות חו"ל, כולם על טהרת אמנות הבובנאות עתיקת יומין והקשר הייחודי בין הבובה למפעילה, האדם. 

אחת מהפקות המקור המסקרנות בפסטיבל היא ההצגה "רצפה מצוירת נוף לים" מאת ובביצוע הבובנאי הוותיק מוטי ברכר, המיועדת לקהל המבוגר – שימוש לא טריוויאלי באמנות הבובנאות, המיועדת ברובה הגדול לילדים.

ההצגה מתארת מציאות מדומיינת שבה הערבים ניצחו בקרב על הארץ. על רקע זה נפגשות שלוש דמויות בבית באוהאוס נטוש הבנוי על חורבה של טירה ערבית מפוארת. בבילוי הלילי הבוהמייני מתקיימת בין השלושה אינטראקציה קלילה לכאורה, אבל מתחת לאריחי הרצפה המצוירת העבר אינו מרפה.

בובנאי מסרט של קישלובסקי

הרומן של ברכר (43) עם בובות התחיל כבר לפני כ-20 שנה. הוא עקר מעיר הולדתו אשקלון אחרי הצבא לטובת לימודי משחק בניסן נתיב, אותם עזב לאחר שנה אחת בלבד. "התחלתי בלימודי משחק, אבל הרגשתי חוסר סיפוק ורצון מתמיד לשבור את גבולות המדיום ולהגביר את השליטה שלי בתכנים המוצגים," הוא משחזר. "הרעיון של בובות הגיע בעקבות סצנה מסרט של קישלובסקי של בובנאי שמציג מופע עם בובה של רקדנית. הוקסמתי והחלטתי שזה מה שאני רוצה להיות."

אבל יש בזה משהו יותר עמוק. אולי גילית שקל לך יותר לעבוד עם בובות מאשר עם שחקנים בשר ודם? פחות אגו?

"בטח שעם בובות קל יותר, יש להן פחות דרישות. הרבה שנים היה לי נוח לעבוד עם בובות, יש משהו בשקט הזה של עבודה אינטימית מול הבובות שמפרה אותי, קצת כמו ילד שמשחק לבד בצעצועים. בתהליך העבודה עם בובות יש ביטוי רב גם לעבודה הפלסטית, כי אני מכין את הבובות בעצמי ומשהו קורה בתהליך של הפיכת הדמות שקיימת בדמיון לבובה. משהו משתנה ומרגע שהבובה נוצרת היא תורמת לגיבוש האופי של הדמות וליצירת הטקסט.

"בשנים האחרונות התחלתי לעבוד גם עם שחקנים אנושיים לצד הבובות ויש בזה משהו מרענן ומפתיע, בעיקר בשילוב של בובות ושחקנים אנושיים, יש בשילוב משהו שמבליט את האנושיות שבבובה, וגם שבשחקן שלצידה."



בובות-לוגו-2016.jpg
פסטיבל הבובות בחולון (יח"צ)

טלנובלה אמריקאית במזרח התיכון
 
  
 
איך נולד "רצפה מצוירת נוף לים"?
 
"לפני שנתיים עברתי לגור ביפו, אז התחיל להתבשל הרעיון להצגה, מתוך המציאות הזאת של רחובות בהם פוסעים היפסטרים תל אביביים לצד בחורות צעירות עטופות בחיג'אב, כשברקע צלצולי פעמונים של כנסיות וקריאות מואזין, והכל עטוף באווירה של תסיסה נדל"ניסטית ופוליטית. הפלרטוט הזה בין המגזרים, שמלווה במתח ומטענים היסטוריים. המופע גם מתעסק בהשפעה של טלוויזיה וסדרות על התנהלות חיי היומיום. אנחנו חיים בטלנובלה אמריקאית שמתרחשת במזרח התיכון ומגשימים את הציפיות שמצופות מאיתנו. עניין אותי לנסות ולהפוך את המציאות, לשחק ב'נדמה לי', מה היה קורה אם אנחנו היינו המיעוט הכבוש כאן, איך זה היה מרגיש.
 
מיהן הדמויות במופע?

"אני מגלם תסריטאי שחי ביפו עם בת זוג אדריכלית (אותה מגלמת בובה), שעוזרת לי לכתוב את התסריט. התסריט מתרחש במציאות שבה הערבים ניצחו במלחמה על הארץ ועכשיו היהודים הם מיעוט. הדמויות, שהן בובות, הן: אמנית פלשתינאית צעירה שחיה בבית יהודי נטוש, חברה שלה, שמתחזקת באיסלאם, והבחור שהיא יוצאת איתו, שהוא יהודי שמתחזה לערבי כדי להתקבל בחברה. יש גם בובה של שד שמסתובבת בבית - זו דמות של כוריאוגרף שנהרג בקרב הגורלי על הארץ ולא יכול לעזוב את הבית עד שישלים את הריקוד שעבד עליו עד המלחמה."

מה אתה רוצה להעביר לקהל? מסר פוליטי? או אולי משהו אנושי לגבי היכולת שאיבדנו לחוש אמפתיה לכאב הזולת?

"אני רוצה לפתוח אפשרויות. אני חושב שזה אחד מהתפקידים של תיאטרון, לפתוח את גבולות התודעה, לאתגר את הצופה ולהניח לנגד עיניו גם מצבים שהוא חרד מהם. יש לזה אלמנט של קתרזיס, בבחינת 'בוא נפוצץ את הבועה'. יש חשיבות בלהעלות מחשבות שלא מדברים עליהן בצורה חזותית וכמובן שגם קיים הרצון לעורר את הקשב לנקודת המבט והכאב של הזולת ולהציג את הקונפליקטים כקונפליקטים אנושיים. אני חושב שהתודעה הקולקטיבית עוברת תהליך של היאטמות, בגלל האלימות שסובבת אותנו והצורה בה היא מסוקרת בתקשורת. חשוב לזכור שבתוך כל ההמולה יש הרבה אנשים שמנסים לחיות את החיים שלהם בתוך הנסיבות אליהן הם נקלעו." 
  


  


"תיאטרון בובות פורח במשטרים דכאניים"

 
איך נכתבה המוזיקה למופע, ואיזה רגש היא מעבירה?

"המוזיקה למופע היא עיבוד בסגנון אוריינטלי למוזיקה קלאסית מערבית. זה משרת את המוטיב של ההשפעה של התקשורת המערבית על ההתנהלות במזרח התיכון - הקונפליקט המזרח תיכוני כתכנית בידור לעיני המערב. על העיבודים אחראי עוזי רמירז, שהוא שותף יצירתי שלי מזה שנים רבות."
 
 
לאיזה תגובות אתה מצפה, לאור האקלים הפוליטי הימני והאלים ששורר בארץ?

"לבובות יש כח מרכך. זו הסיבה שתיאטרון בובות פרח במשטרים דכאניים ככלי ביטוי לרעיונות רדיקליים. אחרי הכל, זה לא אני, זו הבובה אמרה. קצת קשה להאשים בובה. אני גם מאמין שלאנשים יש יכולת לגלות פתיחות כלפי רעיונות ושאת כולם בסופו של דבר מסקרנת השאלה: איך כל זה יסתיים? מה יהיה בפרק האחרון של הטלנובלה המדממת והמתמשכת הזאת. כשהייתי ילד דיברו על שלום ואחרי זה היתה אינתיפאדה ואוסלו ואז רצח של ראש ממשלה ושוב פיגועים ויצאו מעזה ובנו ביו"ש ו... סבתא של אבא שלי עזבה בית שהולאם על ידי האוקראינים וגרה בבית ערבי שננטש ב-48' ואז העבירו אותה לדירה קטנה והרסו את הבית ובנו בניין חדש.

"ההצגה עוסקת בגלגולים שעובר המקום: בית יהודי שנבנה מעל בית ערבי והופך להיות בבעלות ערבית ויהודי שחוזר לשם וחוזר חלילה. השד מחפש אחרי הצעד שישחרר אותו מהלולאה הבלתי נגמרת, התסריטאי מחפש סוף לתסריט, כמו כולנו." 
 

רצפה-מצוירת-נוף-לים-3-צילום-תמוז-רכמן.jpg
רצפה מצוירת, נוף לים (צילום: תמוז רכמן)



מופע שסחף תגובות נרגשות

 
"רצפה מצוירת נוף לים" היא לא המופע הראשון שמציג ברכר במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון וסרטי בובות. קדמו לו הצגת הילדים "נקנוקו בקרקס", המספרת על קוף שמתגנב לקרקס שבו אין כניסה לקופים שאותו הוא מכנה "מופע לילדים עם יסודות אנרכיסטיים", והעבודה הפרובוקטיבית "הכוריאוגרף", שבה הפיח חיים בבובות שגילמו את הכוריאוגרפים הידועים אוהד נהרין ושרון אייל, וספג לא מעט חיצי ביקורת על האופן הנלעג בו הציג את מערכת היחסים ביניהם.  

"אני אוהב לרקוד ונמשך מאד למחול כמדיום יצרי שלא תמיד נצמד לנראטיב. יש במחול איזשהו חופש מעורר קנאה, זה מיידי, אני שומע מוזיקה והגוף מתחיל לרקוד, בלי לחשוב. בעבודה של להקת מחול יש אלמנטים שמאד מזכירים תיאטרון בובות כשההשוואה בין כוריאוגרף לבובנאי כמעט בלתי נמנעת. משך אותי לתרגם את מערכת היחסים בין כוריאוגרף ורקדנית למערכת יחסים בין בובנאי ובובה."

הכרת אישית את שרון ואוהד?

"לא, אבל מבחינתי הם סוג של דמויות באודיסאה של התרבות הישראלית, לפחות זו שאני בונה לעצמי בראש: רקדנית בת טיפוחיו שפורשת כנפיים והופכת לכוריאוגרפית בעצמה. המופע סחף תגובות נרגשות, במיוחד מרקדנים, שאולי גילו הזדהות. היה בזה גם משהו מאד מרגש מבחינתי - עירוב של מציאות ודמיון עם המון יצריות."



רצפה-מצוירת-נוף-לים-1-יחצ.jpg
רצפה מצוירת, נוף לים (תמונת יחסי ציבור)



"אני אוהב לטשטש גבולות"

יש לך תכנית שהתחילה בטד אקס עם בובה בשם "הפסיכולוג מקס" שמעלה אנשים בקהל לטיפול. איך אתה מצליח להתמודד עם העניינים הרגשיים שלך ושל אחרים מול קהל?
 
"הבובה/פסיכולוג מקס נולד בחוג תיאטרון בובות לילדי מהגרים שעשיתי בדרום תל אביב. הוא התחיל בתור דמות של פסיכולוג שטיפל בי בסוף כל הופעה מול הקהל. באיזשהו שלב מקס התחיל להעלות אנשים מהקהל לטיפול והתגובות היו נלהבות. המופע של מקס הוא בידורי במהותו ולא טיפולי אבל היו אנשים שהעידו שנפתחו יותר מול מקס מאשר מול הפסיכולוג שלהם.

"אני מאד אוהב לטשטש גבולות, גבולות בין מופיע וקהל, בין אמנות ובידור, בין מציאות ודמיון. אני חושב שיש בבובה, כאובייקט מונפש, המון כח מתווך בין אנשים. הבובה מרככת את המפגש ביניהם. מהבחינה הזאת, מקס ה'מטפל' משמש בתפקיד הכותל או תא הווידוי, רק שיש לו יותר הומור ופחות פאסון.

"מקס עומד להנחות עכשיו תכנית אירוח קהילתית מיוחדת שנקראת 'בת ים בטיפול', שמצולמת בפני קהל חי ותשודר ברשת. חוץ מזה אני עובד גם על מופע רחוב שנקרא 'סירנה צוענית', שמשלב רקדנית ובובה ויעלה בפסטיבל בת ים לתיאטרון רחוב בסוף אוגוסט. 
 

רצפה-מצוירת-נוף-לים-2-צילום-תמוז-רכמן.jpg
רצפה מצוירת, נוף לים (צילום: תמוז רכמן)



השתתפת בשתי תכניות טלוויזיה מצליחות – "סרוגים" ו"שטיסל" - ובשתיהן גילמת דמויות דתיות. יש לך קשר לעולם הדת?

"בבסיס אני מטיל ספק בקיומו של האל, סוג של אתאיסט, אבל גם הטלת ספק היא התייחסות. מבחינת היהדות, אני מאד מחובר לתרבות עברית - השפה, הארץ, זה סיפור אהבה, וגם אהבה זה סוג של אמונה, זה לא בדיוק מדע. כשחושבים על זה, גם בובנאי וכותב משחק בלהיות אלוהים, הוא בורא מציאות בחלל הבמה ולתוכה הוא יוצר דמויות בצלמו וכדמותו. במציאות הזאת יש לו שליטה, לפחות שליטה מסוימת."
 
ככל שזה תלוי בך, הבובות יהיו לנצח חלק מהקריירה הבימתית שלך? לא היית רוצה לעשות עוד תפקידים בטלוויזיה, למשל?
 
"מה שהייתי רוצה זה להמשיך ליצור ולהפתיע את עצמי. מבחינת מדיום, מאחר שהתנסיתי בשנים האחרונות לא מעט במדיה מצולמת, הייתי מאוד שמח להתפתח עוד בכיוון, אבל נראה לי שהבובות תמיד יישארו בסביבה."


מוטי-ברכר-יחצ.jpg
מוטי ברכר (תמונת יחסי ציבור)





"רצפה מצוירת, נוף לים" יתקיים בשבת ה-23 ביולי 2016 בשעה 20:30, המרכז לתיאטרון בובות בחולון. מחיר: 65 ₪. להזמנת כרטיסים:  
03-6516848 או באתר .רצפה מצויירת, נוף לים

הפסטיבל יתקיים בין 30-21 ביולי 2016, במרכז תיאטרון הבובות בחולון. מחירים: הצגות ילדים - 55 ₪ , הצגות למבוגרים - 65 ₪, סדנאות לילדים (הורה+ילד) - 50₪. כל הורה/ילד נוסף - 35 ₪. כרטיסים ופרטים נוספים בטל': 03-6516848 או באתר



  
  
  
  
 


למועדי מופעים >

17/07/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע