סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן ריצה - אל הים שהיה
 

 
 
רות קנר הבינה כי בפעם הזאת התנועה שאפיינה את יצירותיה הגדולות צריכה לפנות מקום לתנועה שמביאה המוזיקה, שהיא לא מפני שיפה אלא מפני שמוכרח, ואין משום שהיא ברקע אלא משום שהיא בחזית. היא איתני הטבע במסילותיהם."
רות קנר ואבשלום אריאל מחיים על הבמה את ים המלח של ס. יזהר באורטוריה מסעירה


טיול אל העבר

זה לא היה צריך להפתיע, ובכל זאת - ההפתעה נחתה על באי אולם אסיא במוזיאון תל אביב, שהירידה העמוקה אליו כמו סימלה את הירידה את ים המלח ואל הופעתו של האיש הענק שס. יזהר מתאר בסיפור ״ריצה״, השלישי בסיפורי הימים של הקובץ ״אצל הים״. 

רות קנר כבר הוליכה אותנו עם הקבוצה שלה אל הסלע שבים התיכון ואל החוף המכשף של הכנרת. עתה היא שלפה מבין דפי הקובץ את הנועז והמורכב של ״ריצה״ בצירוף מדהים של המרקם הבימתי הייחודי של עולמה הסיפורי-מילולי עם המוזיקה השואבת-נשאבת של המלחין הצעיר אבשלום אריאל, שכבר הפגישה אותנו עם נוכחותו הבימתית ב״שעת הגלגול״.

מנקודת המבט שלי, מה שראיתי על הבמה היה אופרה לכל דבר ועניין. קנר מתעקשת על אורטוריה, ולא אתעקש על דעתי כנגדה. שהרי כבר מזמן האורטוריות של הנדל, או המיסות הגדולות של באך הפכו ליצירות במה. והנה נוספה אליהן המיסה העברית של ס. יזהר על ים המלח שנכתבה ב-1996 על מה ועל מי שהיו באמת, אי אז ב-1943 ולפני ואולי גם אחרי ככתוב בסיפור הזיכרון.

אבשלום אריאל זראר אלון ע.jpg
אבשלום אריאל (צילום: ז'ראר אלון)


וכך זה קורה: קבוצת צעירים יוצאת אל מצדה לשיר מול זריחת השמש. המסע משתבש והופך להתמודדות מסחררת עם הרוח, הים והזמן. בעלילה המקומית הזאת מככב ים המלח כגיבור תרבות, ולצדו, ברקע, סיפור מצדה – "...שכלום לא השתנה עליה ולא בה מאז ימיה הגדולים ונוראי ההוד ועד היום וכבר רואים בעליל כי אמנם כפי שהובטח לפני הטיול לא נותקה עוד השלשלת מני אבות אלי בנים לה-לה-לה  לה-לה-לה..."

אלא שהטיול המתוכנן הופך לכמעט אסון, ובלשונו ותיאוריו של יזהר הטבע בועט בחבורה, נוגס באתוס שאליו הם באים, חורק שיניו ומאיים על הניסיון לכבוש ברגליהם את פיסת ארץ-ההיסטוריה שאליה באו וכמעט טבעו במימיה הבלתי אפשריים. חזות הערווה וההווה שהנצו לפני 20 שנה מול עיניו של הענק בן גזע האדמה, ובישרו את מה שלא יראה כי נשמתו נסחפה בינתיים אל הבולען שארב לו.

הקולות העולים מהטקסט

ההזמנה למופע אומרת כי ״14 זמרים, נגנים ושחקנים, ובמין פזמון חוזר גם הקהל, חוברים יחד ליצירת ים המילים ומערבולות הצלילים אשר חותרים כולם אל הרגע בו עמד הזמן מלכת סביב צוקי הקדומים של ים המלח.״

ואכן המוזיקה היא זו הנושאת בכליה, אלה המוכרים, וגם באלה שהומצאו לצורך המופע - כמו גרוטאת פחים או מיכלי פלסטיק המופעלים על ידי האנסמבל כרעשנים וככלי הקשה, וכמובן הקולות, יפים או שרוטים, צלולים או צרודים, ואפילו עדריים-ישראליים.

זו הייתה בחירה מודעת של רות קנר, שהבינה כי בפעם הזאת התנועה שאפיינה את יצירותיה הגדולות צריכה לפנות מקום לתנועה שמביאה המוזיקה, שהיא לא מפני שיפה אלא מפני שמוכרח, ואין משום שהיא ברקע אלא משום שהיא בחזית. היא איתני הטבע במסילותיהם. שהיא, כדברי אריאל בתכניה ״הקולות המפורשים העולים מן הטקסט, אבל גם (את) הקולות הסמויים, הבלתי נשמעים.״

ריצה זראר אלון ע.jpg
ריצה (צילום: ז'ראר אלון)


כהסברו, הכל יוצא מתוך ההתבוננות של האוזן אל "השורה החוזרת 'לה-לה-לה לה-לה-לה', שמרמזת לשירי טיולים ולשירי טקסים, שמכוננים זהות קולקטיבית מקומית." והוא משתמש ״בז׳אנרים לא מוזיקליים כמו קינה, דרשה, נאום ומנעד רחב של קולות אנושיים אקספרסיביים. תיאורי תופעות וצלילי הטבע הם בסיס לשכבה מוזיקלית נוספת, מופשטת ולא מילולית.״

עובד על כל החושים

וזה עובד על כל החושים של היושב באולם מול הבמה שעליה, תחת סממני התאורה הפיוטיים שהתקין יאיר ורדי; ותחת שרשרות הכבלים והרמקולים המשמשים את רוני תורן לעיצוב הבמה הנאדרת הוד; והסאונד המכה מכל הכיוונים בעיצוב של אורי קדישאי;וכולם בתלבושות שקבעה והלבישה נועה אלרן

את הטקסטים של ס. יזהר מספרות ומקימות לתחייה חברות הקבוצה הוותיקות שירלי גל-שגב, עדי מאירוביץ׳ וטלי קרק, ועמן גם רונן בבליקי, הרץ סביב האולם והבמה. אני שומע וכאילו יזהר כתב טקסט מיוחד למבנה הקולי שלהם, ובדרך קנר המוכרת היטב - הקולות פורטים על מיתרי הטקסטים ומעבירים את המשתמע ולא רק את הנשמע.

כמראה לאלה הם המוזיקאים - טום בוליג המתופף, שאול ברקן עם הסקסופון המייליל, עדו עקוב עם פסנתר ואקורדיון, דני כהן והגיטרה, ארי קוטנר והבאס, תומר דמסקי הנפלאה עם גרוטאת הפחים שהיא עצמה בנתה, הזמרות נטע ברזילי, שרי זק-לוי ותמרה נשרי, וכמובן אבשלום אריאל שהכל נהיה בצליליו. 

תומר דנסקי זראר אלון ע.jpg
תומר דמסקי (צילום: ז'ראר אלון)

 
במעלה האולם, בלתי נראית, אך המנצחת בגדול על האורטוריה הזאת - רות קנר בעוד אחת מיצירות המופת שלה, כשהיא מרכינה ראש בקידה של יוצרת בפני יוצר צעיר שעושה בשפתו המוזיקה את מה שהיא עושה עם הקבוצה שלה מאז שהוקמה ב-1998 כדי לעשות בדיוק את מה שהיא עושה בכל מופעיה מאז ועתה. 

ואם ישמע לי מנהלה החדש של האופרה הישראלית צח גרניט מעברה האחר של הרחבה המביאה אל המוזיאון, יזמן את ״ריצה״ לכמה הופעות בהיכלו לטובת מנויי האופרה המתעניינים ביצירה הישראלית המקורית. ובכל מקרה - לאוהבי ס.יזהר וסיפוריו ורות קנר וקבוצתה.

למועדי מופעים >

16/01/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע