רמי ברוך בתפקיד חייו

יש הרבה סיבות ללכת לראות את "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר בתיאטרון הקאמרי, בבימויו הצובט בנשמה של יאיר שרמן. המרכזית שבהן נשמעת כקלישאה, אבל כידוע – קלישאות הן לעיתים ההגדות הכי נכונות: רמי ברוך עושה כאן את תפקיד חייו.

מי שסבור שמדובר במחזה מיושן – כי נכתב בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 ובמרכזו אדם שעובד כסוכן-נוסע, מקצוע שכבר מזמן לא קיים – טועה בגדול.

מדובר במחזה שרלוונטי היום בדיוק כמו אז, כי הוא עוסק ביחסים בתוך משפחה, יחסי הורים-ילדים, ואין זירה דרמטית יותר, נוגעת יותר, מכאיבה יותר, מרגשת יותר, מקרבת ומרחיקה יותר מהזירה הזו, שכולנו נולדים לתוכה ונשארים תמיד חלק ממנה, לטוב ולרע, לא משנה מה התפאורה התקופתית. ובזה בדיוק כוחו וקסמו של המחזה.

מותו של סוכן, צילום: ישעיה פיינברג


מתקשים להתעמת עם המציאות
 
וילי לומן הוא סוכן מכירות נוסע על סף גיל פרישה ממקצוע שהולך וכלה מול עיניו והוא אינו מסוגל להתמודד עם האובדן הזה. הוא משלה את עצמו – כפי שהשלה כל חייו - ויחד איתו את בני משפחתו: את אשתו התומכת-תמיד לינדה, עקרת בית קטנה וכנועה לכאורה, המעודדת-תמיד את בעלה ופועלו, שמתגלה בהדרגה כאישה חזקה וחדת-אבחנה; את בנו הבכור ומשוש חייו ביף, הילד – שכבר בן 30 ומשהו – שאמור להגשים את כל חלומותיו והוא ממאן לראות את מצוקותיו וכישלונותיו, ואת הפי, הצעיר שמזנב כל החיים באחיו ורוצה רק להוכיח שהוא שווה לא פחות ממנו.

וילי, שמציג את עצמו כסוכן סופר-מוצלח עם שלל קשרים וחברויות, מתקשה יותר ויותר לגשר על הפער בין הדימוי הכוזב שהוא מציג לבין המציאות שבה הוא הולך ומתייתר בעבודה ואין לו אלטרנטיבה, מציאות שבה הוא הולך ומזדקן, זיכרונו מתחיל לבגוד בו והאמת מחלחלת לתודעתו בין חרכי הדימוי המזויף בו הוא חי.

לינדה מאשרת את סיפורי ההצלחה הפנטזיונרים שלו כי היא מבינה את מצוקתו, כשם שהיא מעלימה עין מבגידות עבר שלו. והבנים, שלא מצליחים לעמוד בציפיות של האב ומן הסתם גם של עצמם והולכים ומתפכחים, מתקשים להתעמת עם המציאות, עם אביהם ועם עצמם. 
 

מותו של סוכן, צילום: ישעיה פיינברג


שבוי במסכת הזיוף 
 
דורי פרנס תרגם בהתאמות קלות את הגרסה הזאת שנשמעת טבעית, גם משם ומאז וגם עכשיו. הבמאי שרמן שימר את תפאורת הזמן והמקום ההוא והעניק לה את התפקיד הנכון – העליבות של הבית (תפאורה: ערן עצמון), מדי הפוטבול של הבנים שממחישים היטב את הגבריות האמריקאית הנחשקת; התנועה של וילי על הבמה, יוצא ונכנס בשברי זיכרונותיו המתעתעים, המוזיקה המעטרת נכון (של אפרת בן צור); וכל הנגיעות והתוספות הקטנות שלא מתחרות אלא מדגישות, מוסיפות ומחברות הכול אלינו, כאן ועכשיו. כמו השלט שמתנוסס מעל הבית עם השם לומן (באנגלית) שמתפרק בסופה של ההצגה, עם האיש והמשפחה, ושיבוץ חלק מהנאום "תחלמו בגדול" (Dream Big) של דנזל וושינגטון לקראת סוף המחזה, שהדברים בו ממחישים כל כך את האיש שפספס את חייו, את כל האנשים שמפספסים את חייהם.

רמי ברוך הוא וילי מכמיר לב ומרגיז, תובעני ושתלטן מול אשתו ובניו, מתרפס וקטן מול הבוסים שלו, אדם שהעמדת הפנים וכבוד עצמי מדומה הם חזות הכול בעיניו.

וילי של ברוך הוא איש ששבוי בזיוף שהוא יצר בחייו, שבוי בכבוד עצמי מדומה, מעורר רחמים ופתטי, אכזר ומסכן, אנושי ונוגע ללב וסוחט לנו את הנשמה לאורך כל חייו המפוספסים שנפרשים על הבמה, הרבה לפני הסוף הידוע-מראש משם המחזה. ברוך יוצק בווילי המון גוונים של אנושיות מורכבת, מכאיבה ומרהיבה. תפקיד חייו, אמרתי. 
 
https://www.youtube.com/watch?v=UK5kKkzOjLY&t=1s




בין אשליות ורסיסי זיכרונות
 
לאורה ריבלין שמגלמת את אשתו של לומן לינדה, נהדרת גם היא, מצליחה לעבור באותנטיות בין לינדה הצעירה למבוגרת וחוזר חלילה, לשרטט את קוויה של לינדה לא רק כאישה שתחת נעלו של בעלה – כפי שרואים אותה בניה, אלא כאישה חזקה, שהיא למעשה הדבק שמחזיק את בני משפחתה האובדים בחיים, בין האשליות ורסיסי הזיכרונות המתעתעים, אישה ששורטת בלב.

דור הררי כספי, הבן הצעיר, הוא הוואנבי-המושלם: רוצה להיות כמו אחיו, רוצה שאבא שלו יראה אותו, רוצה להיות הרווק הכובש, המצליחן, רוצה – והוא עושה את זה בהרבה חן מכמיר. שמואל וילוז'ני מגלם את צ'רלי, השכן-חבר המצליח שכל הזמן מתנגח עם וילי וגם עוזר לו, והוא עושה את זה בנונשלנטיות שהולמת בדיוק את הדמות. עלא דקה כבנו החכם והמוצלח באמת, שפעם היה גרופי של ביף, מדלג גם הוא בהצלחה בין עבר להווה ומשכנע בדמות.

יצחק חזקיה כבן, אחיו הנערץ של וילי, עושה עוד תפקיד מנצנץ וכובש. אנסטסיה פיין בשלושה תפקידי משנה וערן מור כבוס, הבן של הבוס המקורי, עושים את שלהם בדיוק וכראוי. בהצגה בה צפיתי נעדר נדב נייטס, המגלם בדרך כלל את ביף, הבן הבכור, והחליף אותו בתפקיד גלעד מרחבי.

כן, זאת הצגה ארוכה, ודאי במונחי דור הטיקטוק, אבל זו חוויית תיאטרון מאוד שווה, כי מדובר במחזה נהדר והצגה מצוינת. 


מותו של סוכן, צילום: ישעיה פיינברג
 

מותו של סוכן, צילום: מיכל חלבין

"מותו של סוכן", 19 בינואר 2023, תיאטרן הקאמרי, תל אביב