פרידה מהפרק הישראלי
 
ביום רביעי השבוע ינצח סטיבן סלואן, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים, על קונצרט סיום העונה הכולל שתי יצירות: "פרידה" שחיברה אלה מילך שריף למלים של אלזה לסקר שילר עם הזמרת רֶבֶּקָה נֶלסֶן והסימפוניה התשיעית של גוסטב מאהלר. הקונצרט יהיה אירוע אחד מתוך סדרה המציינת סיום עידן, או במילותיו של סלואן: "אני מסיים תקופה של כחמש שנים שבהן כיהנתי כמנהל המוזיקלי של התזמורת".

סלואן, שהחל את דרכו המקצועית בעולם הניצוח כאן בישראל, כמנצח מקהלה בבית הספר תלמה ילין ולימים כמנהל מוזיקלי בבוכום, חילק את זמנו בשנים האחרונות בין ישראל לגרמניה כבסיסים שמהם יצא לנצח במקומות שונים בעולם.

בימים אלה הוא מסיים את הפרק הישראלי בחייו המקצועיים, למעט ביקורים חוזרים כמנצח אורח. את עיקר זמנו יקדיש לפעילותו בגרמניה גם כמנצח וכמורה בבית הספר הגבוה לתזמורות בברלין, ובעיקר למיזם  גדול במתחם Zeche zollverein בעיר אסן בגרמניה - אחד המתחמים שזכו להיכלל ברשימה המכובדת של מבנים שאונסק"ו פרש עליהם את חסות השימור. שם הוא ינהל פסטיבל עתיר תקציבים שייפתח את שעריו כבר בשנה הבאה 2024.             
 

התזמורת הסימפונית ירושלים, צילום: דוד וינוקור


סגירת מעגל עם מאהלר
 
היצירה של מאהלר היא ללא ספק אחת היצירות הגדולות והחשובות, לא רק בין יצירותיו של המלחין אלא גם כתחנה משמעותית - יצירה שמשך נגינתה הוא כשעה וחצי והיא אחת האחרונות בתולדות צורת הסימפוניה. כשאתה ניצב לפני התזמורת בחזרות, מה מתוך המידע ההיסטורי של היצירה אתה מעביר לנגנים?     

"הביצוע של הסימפוניה האחרונה של מאהלר הוא יותר מעוד קונצרט עם התזמורת. במהלך התקופה שניהלתי את התזמורת, ניצחתי על הסימפוניות הראשונה, השניה, הרביעית ועל מחזורי שירים שלו. הסימפוניה התשיעית היא האחרונה.

"מאהלר סיים את חיבור היצירה בשנת 1909 - שנתיים לפני מותו - כלומר הוא לא זכה לשמוע את היצירה בביצוע חי. אלה הם דברים שלכאורה ידועים לכל חובב מוזיקה וגם לנגנים ובכל זאת, מדובר בנקודת שיא ביצירתו. מאהלר לא רק מסיים את היצירה האחרונה בחייו אלא מסכם פרק בכתיבת סימפוניות בתרבות המערב.

"זוהי צורה מוזיקלית שהחלה את דרכה עם היידן ובהמשך התפתחה בעזרתם של מוצרט, בטהובן, שוברט, ברהמס וברוקנר מגיעה עם מאהלר לידי סיום. אלה דברים שהם מעין ידע כללי אבל חשוב להזכיר אותם. לנגנים הדגש בהכנת היצירה לביצוע יהיה על הרטוריקה של הכתיבה, על גוון הצליל ועל האיכות הדקלומית של המוזיקה. כמו כן גם על פרידה מסגנון, פרידה מן הרומנטיקה הגרמנית הטונאלית.

"יש בסימפוניה נקודות שמאפשרות שימוש בדימויים. למשל, הפתיחה עם צליל הקרן שמעניקה תחושה קצבית קבועה כמו פעימת לב; הפרק הריקודי שמופיע כאן בעוד סימפוניות של מאהלר, או סרקזם בפרק הרונדו, הבורלסקה והוואריאציות בפרק האחרון - כל אחת בהרמוניה שונה.

"את היצירה הזאת, התשיעית, הקלטתי מספר פעמים בהקלטות מסחריות עם תזמורות אחרות ובתזמורת בוכום שניהלתי (סלואן ניהל את התזמורת 27 שנים, י"ש). אבל בסך הכל על מנת לגלות מה כתוב, או לגלות מהו הצליל הרצוי, המנצח מספק לנגן נקודת מפתח. המידע או הרצון של המנצח עובר לנגנים מעט במילים, ולעתים קרובות יותר בצורה שאינה וורבלית". 
 

סטיבן סלואן, ימים מוארים, צילום באדיבות הסימפונית ירושלים


הגשמה של המוזיקה 
 
ומה לגבי יצירתה של אלה מילך שריף?

"היצירה נכתבה למלים של 'פרידה', שיר של אלזה לסקר שילר הנפתח במילים: 'אך לעולם לא באת עם ערב-ישבתי באדרת כוכבים... אם דפקו על ביתי, זה היה ליבי שלי. הוא תלוי עכשיו על כל מזוזה,גם על דלתך...' (המושר בגרמנית י"ש).

"בעיני", אומר סלואן, "אלה שריף היא מלחינה 'מחונכת' בכל ההיבטים של המוזיקה. אני שומע במוזיקה שלה הרבה געגועים אל המוזיקה הרומנטית הגרמנית - גם בקשר של המוזיקה לטקסט, גם בהבנה טובה ובהגשמה של המוזיקה. ישנה אינטגרציה עמוקה בין המלים של לסקר-שילר למוזיקה של מילך-שריף".  

"הקונצרט הוא חלק אחד במכלול הפעולות שאני עושה כאן בירושלים. אנחנו מנהלים כאן סדנת ניצוח שבה משתתפים עשרה מנצחים צעירים. את הסדנה מנהלים יחד איתי איתן גלוברזון וקתרין מגווייר. העבודה איתם תתקיים במהלך השבוע שלאחר הקונצרט.

"בסך הכל", מסכם סלואן את חמש השנים בירושלים, "עשיתי כאן עבודה שאני מאוד גאה בה. יחד עם המלחין עמית דולברג ועם יועץ התזמורת גדעון פז עבדנו עם נבחרת של מלחינים צעירים ומבטיחים".

יום רביעי, 5 ביולי 2023 בשעה 20:00, אולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים. להזמנת כרטיסים