סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
כתבה
 
מאת: צבי גורן "מאכינל" – נפש תועה על כיסא חשמלי
 

 
 


משחק כובש של שרון שטרק ועופר שלחין מפיקים ממחזה וממוזיקה הצגה סופר-אקספרסיוניסטית נדירה במערכות התיאטרון הרפרטוארי.

גלגלי השיניים של השגרה

תיאטרון החאן הירושלמי בניהולו האמנותי של מיקי גורביץ` ממשיך בקו הבלתי מתפשר של העלאת הצגות ומחזות על פי תכתיב אמנותי מובהק הכולל בין השאר גם את זהותה הברורה של להקת השחקנים שלו, ומגייס דמיון יצירתי שופע למיצוי היכולות והכישרונות שלהם. כל הצגה וההנמקה שלה. אולי משום שבמהלך השנים (וראוי בהחלט לכלול בהן גם את אלה שהן הייתה אופירה הניג המנהלת האמנותית שם) הבינו בתיאטרון שאת הקהל הנאמן אפשר לפנק רק באמצעות איכות. לא שיש ערובה כלשהיא שהכל יצלח, או שיתקבל על דעת הרוב. אבל לנסות צריך, ואז גם יגבר הסיכוי לקצור את הפירות.

כך אפשר לפענח את סוד ההחלטה להעלות את המחזה "מאכינל" שנכתב בעקבות משפטה של רות סניידר ב- 1927. את המחזה כתבה עיתונאית, סופי טרדוואל, שלימים גם הפכה למחזאית פורה שכתבה 40 מחזות. טרדוואל ליוותה את המשפט הסנסציוני שבו הואשמו סניידר ומאהבה ברצח בעלה, ולאחר הרשעתה היא הייתה לאישה הראשונה בעולם שהוצאה להורג בכיסא חשמלי. במחזה, שנכתב כסדרה של תשע תמונות קצרות, בחרה טרדוואל לעמת את גיבורת המחזה עם מערכת מכנית רבת פנים: החוק, המשפחה, העבודה והתפיסה החברתית כולה, הנעה בשגרתיות של גלגלי שיניים הטוחנים עד דק את נפש האדם המתאווה לחירות, מדכאים ומכלים כל רגש אנושי.

במהלך של 80 דקות חושפות התמונות את עולמה של הלן, כתבנית תמימה שנוכח עיניהם של חבריה לעבודה, קנאתם, רכילותם והאוטומטיות של תפקודם, ותחת לחצי אמה קשת היום נופלת לחיקו של הבוס, יולדת לו בת ושוקעת בדיכאון עמוק. כאשר היא יוצאת עם חברתה לבלות ערב אחד בבר, היא פוגשת צעיר מקסיקני נמלט, נכבשת בקסמיו, וכעבור זמן קצר נרצח בעלה במיטתם כשראשו מנופץ בבקבוק מלא חלוקי אבנים. התקשורת מלווה את המשפט וחוגגת את המהלך הדרמטי המביא להרשעתה ולהוצאתה להורג.

סגנון מוקצן וחריף

המחזה תורגם היטב על ידי יוסף אל-דרור, וסיני פתר ביים אותו בתפיסה סגנונית חריפה מאוד, מוקצנת ככל שהדבר נוגע להצגת המכניזם הסביבתי שנפשה הכלואה של הלן מתחבטת בתוכו. ההקצנה מתבטאת בין השאר בשילוב כמעט על סף האבסורד של תנועה בנוסח מחול מודרני שעיצבה מרינה בלטוב, בהקפאת תמונות, ובחידוד מודגש של כל מה שיכול להיחשב מכני.

כך גם התפאורה המצוינת שעיצבה דנה צרפתי, שבמרכזה שלושה חלונות ל"תקשורת" המעבירה בשידור חי את מהלך המשפט. בחלונות האלה יתנהלו גם דיאלוגים וקטעי משפטים הפועלים כרקע למתרחש בין הקירות השחורים, שבאמצעות וילונות, רהיטים מתנייעים וחפצים הופכים לתשע זירות הקרב של הלן על חייה. רוני כהן השלים את התפאורה בעיצוב תאורה אקספרסיבית, ודליה פן הוסיפה צבעים רכים בתלבושות הטובות שעיצבה.

את התפיסה המוקצנת של ההצגה ליבתה במיוחד המוזיקה האקספרסיבית המדהימה של שוש רייזמן, שאף סייעה בהדרכה קולית, שמבוצעת חי על הבמה על ידי עופר שלחין. שלחין ממש גונב את ההצגה מבעד לחלון האמצעי בקיר האחורי של התפאורה - שם הוא מנגן בכלי מקלדת שונים, יוצר אפקטים מדויקים מאוד, מוסיף מלודיות רכות באקורדיון, ומשמיע קולות. פניו מבטאות לעתים הרבה יותר ממילים, וכשהוא רוכן קדימה ואורב, מוכן להכות את הרעיון המוזיקלי הבא של רייזמן, גם מי שיושב מולו באולם נדרך. במהלך מבריק אחד שלף פתר את שלחין מאחורי החלון והביא אותו אל קדמה הבמה כמלצר אדיב, בעל תנועה כמעט רובוטית, אילם. ורק לפני היציאה האחרונה שלו מהבמה בדרך חזרה לתא הזכוכית, נוקש שלחין נקישה אחת רכה על שולחן. רגע קסום אחד.

העלמת הגוף לטובת פרפורי הנפש

כנגד כל מה ששלחין מייצג ניצב משחקה המושלם של שרון שטרק בתפקיד הלן. שטרק מעלימה כמעט כליל את נוכחות הגוף לטובת פרפורי הנפש. היא פסיבית בתחילת ההצגה, הנפתחת בחלק הראשון של תמונת המשפט, ידיה מדברות יותר ממילותיה, ונראה כאילו היא מבקשת להימוג ולהיבלע אי שם. אט אט היא צוברת לתוכה אנרגיה שנראית כאילו נבלעת ללא שיור עד שמתברר במשפט אחד שכל המערכת כולה שאפפה אותה הצטברה בתוכה לכדור לוהט הפורץ ברתיחה מרטיטה, כציפור פצועה המתחבטת בכלוב.

את סורגי הכלוב הזה מעצבים פלורנס בלוך, יואב היימן, ניר ויינשטיין, אבינועם מור-חיים, כרמית מסילתי-קפלן ויוסי עייני, בתפקידים אפיזודיים שונים של דמויות בדרכה של הלן אל מותה. כל תפקיד כגלגל שיניים בעיצוב חד מאוד של כל אחד מהם, כסדרה של אבני חן תיאטרליות. אריה צ`רנר מעצב להפליא את תפקיד הבוס והבעל כהתגלמות העליונה של המכניזם, ולירון ברנס משדר שקט אירוטי ומאיים בתפקיד המאהב המקסיקני, גם כשהוא שר להיט ספרדי מוכר.

בסיכומו של דבר, "מאכינל" היא הצגה מדויקת מאוד בהחלטות הבימוי של סיני פתר, גם באותם רגעים שבהם ההקצנה האקספרסיוניסטית השיקה להגזמה. אבל במבחן התוצאה זאת הצגה מרשימה ביותר המצטרפת לשורת ההצלחות המובהקות ברפרטואר של החאן הירושלמי.


לפרטים נוספים


25/07/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. שמחה שראיתי!
גבי , (09/10/2006)
3. הצגה קצת מייגעת, לא מתרוממת ופלקטית
ירושלמית , (26/07/2006)
2. בראוו!! יופי של הצגה.
ג'וזי ל. , (25/07/2006)
1. מסכימה עם כל מילה. הצגה מהממת. בימוי מבריק, משחק מרגשו.
חנה ה. , (25/07/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע