כבר ארבע שנים שענבל פינטו ואבשלום פולק הם הצמד הישראלי הלוהט בשמי המחול הישראלי, ומהשבוע גם בשמי האופרה באירופה. שיתוף הפעולה ביניהם הניב עד כה שתי יצירות מחול חשובות, "אויסטר" ו"בוביז", שניידו אותם ואת להקתם על פני בירות המחול העולמיות, וכמעט לא הותירו להם זמן להכין יצירה חדשה.
לפני שנה, כאשר העלו את "אויסטר" בפסטיבל מאי הבינלאומי של וויסבאדן בגרמניה נפל הפור על כיוון חדש בפעילותם האמנותית. התלהבות המבקרים והקהל מ"אויסטר" לא הפתיעה את ד"ר מנפרד ביילהארץ, מנכ"ל התיאטרון הממלכתי של מדינת הסן, בוויסבאדן, שבו הופיעו.
ביילהארץ, במאי מצליח בזכות עצמו יגיע בעוד שנה לארץ לביים את האופרה "וויצק" במסגרת העונה החגיגית של האופרה הישראלית. כשראה את "אויסטר" הוא "הריח" אצל הצמד יכולות מורכבות, הזמין אותם לשיחה והציע להם, לתדהמתם, לביים אופרה עבור הפסטיבל הבא (כלומר זה שנפתח במוצאי שבת הקרובה).
ההתחבטות הייתה קשה. לוח ההופעות המתוכנן ללהקת המחול היה צפוף, ענבל הייתה אז בהריון, והשאלה הגדולה הייתה אם יוכלו לעמוד במשימה המורכבת, שעד אז לא התנסו בשכמותה, אך התוודעו אל אופייה כשהפיקות תחת חסותה של האופרה הישראלית את "בוביז".
התאווה ליצור והסקרנות שכנעו אותם, ובסופו של דבר הם נענו להצעה וקיבלו על עצמם את הבימוי והכוריאוגרפיה של האופרה "ארמידה" מאת גלוק. הם לא ידעו מה מחכה להם, אבל בארבעת החודשים שעברו, כאשר הגיע המועד להתחיל במלאכה – הם למדו הרבה.
בסוף השבוע שעבר נפגשתי אתם בוויסבאדן בשני ימי החזרות האחרונים. אבשלום היה שקוע בתיקונים אחרונים של התאורה ושל מרכיבים נוספים בהפקה, ולמטה במרתף עמלה ענבל על השחזה אחרונה של הכוריאוגרפיה שעיצבה לאופרה, כשמפעם לפעם הפסיקה כדי להיניק את בנם, לואי, בן שבעת החודשים.
האופרה של גלוק היא אחת ממאה אופרות שנכתבו על סיפורה של ארמידה, נסיכת דמשק, ופרשת אהבתה הטראגית לרינאלדו (רנו, בגרסה הצרפתית), אחד מאבירי מסע הצלב הראשון לירושלים. הסיפור המקורי הוא אחד מאפיזודות השזורות בפואמה "ירושלים המשוחררת" מאת טורוואטו טאסו, בן המאה ה-16.
עלילתה מספרת על ארמידה, בת המלך, שהיא מצביאה בעלת כוחות-על, היוצאת להנחית מכת מוות על רנו, ותחת זאת מתאהבת בו, וכמעט שמצליחה לשבות את לבו, כאשר הוא נקרא אל הדגל, ועוזב אותה כדי להמשיך במסע הקודש לעבר ירושלים. האופרה כוללת אוסף מרשים של נושאים כמו גבורה, רשע, כישוף, נקם, וכמובן אהבה וייאוש.
פולק רואה בסיפור של ארמידה "סיפור של בריחה והתמוטטות, שבו ארמידה ורנו הם פחות או יותר שני הנורמליים, המציאותיים, ומה שקורה בעצם מתרחש בראשה של ארמידה, והיא כאילו מציגה אותו כעולם פנטסטי ב`תיאטרון` שלה".
פולק ופינטו מודים כי הם עצמם נפלו בשבי המוזיקה של גלוק. "העבודה עם המוזיקה הייתה הפוכה ממה שאנחנו רגילים אליה," אומר פולק. "הפעם מדובר במוזיקה שהיא המכוונת והמובילה את הרעיונות שלנו, ולא במוזיקה שנועדה להשלים רעיונות, כפי שהיה ב`אויסטר` וב`בוביז`. וזה לא המוזיקה לכשעצמה אלא העובדה שמדובר בביצוע חי שלה, עם תזמורת, מקהלה וסולנים על הבמה".
המוזיקה, לדברי פולק, היא גם שיצרה אצלם את הדימויים והרעיונות הבימתיים, הכוללים, בין השאר, הקרנה של צלליות – נופים וזאבים ברקע להתרחשות הדרמטית. המוזיקה גם קבעה לענבל פינטו את הרעיונות הכוריאוגרפיים: "המוזיק נותנת מסגרת שבתוכה צריך להיות יצירתי , זו התשתית של מה שאתה הולך ליצור, ומבחינה זאת לבדה זה תהליך הרבה יותר קל מבעבר כאשר הייתי צריכה ליצור עולם כאילו מבראשית".
ובעוד פולק ופינטו נאבקים ברעיונות הבימוי והכוריאוגרפיה שלהם, התברר כי בניגוד למתוכנן, עליהם גם לעצב גם את הבמה ואת התלבושות. מלכתחילה הם החליטו לוותר על העיצוב, שהוא אחד מסימני ההיכר המיוחדים בעבודות המחול שלהם, ונפגשו עם כמה מעצבים שהאופרה הציעה להם. אבל המעצבים לא הסתדרו כל כך עם "מה שהיה לנו בראש", כדברי פינטו. התברר להם כי יצטרכו לעשות זאת בעצמם. ובדיעבד, היא אומרת " אני שמחה שעשינו את זה כי זה יצא נפלא. קשה לתאר את זה".
ואמנם בהפסקה שהייתה בחזרה הכללית שמעתי כמה מהמוזמנים מציינים את העיצוב כמעניין ביותר, ובעיקר בתחום התלבושות, שיוצר תחושה של אגדה מסתורית ו"סוף סוף לא בלבוש מודרני, ובלי קלצ`ניקובים, ומדים של צבא בן זמננו".
בחזרה הכללית הזאת גם נוסו לראשונה על הבמה כמה מרכיבים של ההפקה העשירה, והיה ברור כי ביממה שנותרה עד לבכורה במוצאי שבת יצטרכו למצוא זמן לתיקונים והשלמות. שאלת הזמן, מתברר, היא מרכיב חשוב מאוד בבית האופרה הזה שמפעיל בעת ובעונה אחת שלושה אולמות. זמן החזרות על הבמה הגדולה היה מוגבל מראש, כי כן שלא כמו בארץ, כאן המכונה עובדת ללא הפוגה. בשלושת הערבים שלפני הבכורה האולם היה תפוס על ידי האופרות "בוריס גודונוב" ו"מדאם באטרפליי" ומופע מחול גדול של להקת בית האופרה.
פולק מצביע על עניין זה כעל אחד הקשיים המובהקים שנתקל בהם. קושי אחר היה הקשר החלקי עם המנצח, שמעורבותו בהפקה הייתה "פחות ממה שהייתי רוצה". למעט שני הקשיים האלה לא רק שאין לפולק טענות אלא שהוא גם מלא שבחים להתגייסות המלאה של הצוות שהועמד לרשותו, החל בזמרים שנענו לכל הרעיונות שלו, וכלה במאות עובדים, בנגרייה, במתפרה, החשמלאים, עובדי הבמה, זמרי המקהלה ורבים אחרים.
גם ענבל איננה חוסכת דברי שבח ביחס לרקדנים שבתחילה "היו קצת בהלם, אבל אט אט נוצרה נקודת המפגש. הם רוקדים בדרך כלל רפרטואר קלאסי ומעט מאוד מחול מודרני. הם גם היו צריכים להתרגל לדרך העבודה ולסגנון שלי". ענבל מדגישה כי מדובר באנשים מוכשרים מאוד שמלכתחילה גילו התלהבות מהרעיונות, "הרקדנים וגם הזמרים שיתפו פעולה עם כל השיגעונות והג`סטות המוזרות שדרשנו מהם, ואצל כולנו הייתה תחושה שאנחנו עושים משהו נורא טוב".
המבקרים המחמירים בגרמניה כבר פרסמו ביקורות נלהבות על תפיסתם המיוחדת של פולק ופינטו. ללא ספק מדובר בחוויה מיוחדת ומפתיעה, עבור שניהם, שנוצרה בנתונים של לחץ זמן ובלחץ פסיכולוגי. חוויה ששניהם, עם כל הניסיון שלהם בתיאטרון ובמחול, למדו ממנה משהו חדש וחשוב.
"אני שמחה שעשינו את זה," מסיימת פינטו את המפגש עמם, "וכשתעבור תקופה, וגם הבן לואי יגדל, אני אשמח לעשות את זה עוד פעם".
צבי גורן (גרמניה)
03/05/2004
:תאריך יצירה
|