סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ריאיון
 
מאת: יעקב בר-און משחיז הסכינים מת בסין וחי בב"ש
 

 
 
כמו שדה החמניות שוואן-גוך ראה והביא אל הציור, כך לא הרפו ממני הסיפורים של אלוני עד שהגעתי מהם למחזה. בלי להיתפס ליותר מדי השוואות, כפי שאצל ואך-גוך הצהוב נשאר, אבל העולם שלו חדר אל תוך הציור, כך קרה לי עם סיפורי 'הינשוף'"
שיחה מרומא עם דניאל הורוביץ, מחזאי "משחיז הסכינים הסיני", שמועלה בבית הספר גודמן



בימים אלה שוקד המחזאי דניאל הורוביץ על מחזה חדש בבירת איטליה, ביתו השני זה כמעט שני עשורים. בו בזמן ניעור בבאר שבע מחזהו משכבר, "משחיז הסכינים הסיני", בבימויו של כפיר אזולאי עם שחקני קבוצת צעירי הנגב, שליד בית הספר למשחק גודמן. ההצגה הראשונה תעלה בצהרי שישי, 28 בדצמבר 2012.

"משחיז הסכינים הסיני" מבוסס על סיפורי "הינשוף" הקצרים של נסים אלוני, העוסקים בהווי הציורי של שכונת פלורנטין, בדרום תל אביב, בתקופת מלחמת העולם השנייה. הורוביץ, יליד 1941, שהיה אז עולל בפרדס חנה, נשבה בקסם הסיפורים אלה והפך אותם למחזה מצליח.

"כמו שדה החמניות שוואן-גוך ראה והביא אל הציור, לאחר שזה כנראה עשה לו משהו, כך לא הרפו ממני הסיפורים של אלוני עד שהגעתי מהם למחזה", אומר הורוביץ בשיחה מרומא. "בלי להיתפס ליותר מדי השוואות, כפי שאצל ואך-גוך הצהוב נשאר, אבל העולם שלו חדר אל תוך הציור, כך קרה לי עם סיפורי "הינשוף".

להציב מראה מול השמש ולפוצץ את העולם

מה כל כך קסם לך בהם?

"הם פשוט נוגעים ללב. הם עוסקים בחרדות של ילדים מפני מלחמה ובהתבגרותו של נער באותה תקופה. האבות הלכו לקרבות בצפון אפריקה, בעוד שהנשים כאן לא בדיוק שמרו להם אמונים. התגובות של החבר'ה בשכונה שהפכה לשכונת חטאים לא איחרו לבוא, כשאחד הנערים אפילו חלם להציב מראה מול השמש ולפוצץ את העולם כדי להעניש את כולם בגלל המועקה שלו".

הפכת את הסיפורים למחזה, בעוד שהמחבר שלהם היה בעצמו מחזאי דגול.

"האמת? כתבתי בלי ליידע את נסים על המחזה. כשעירבתי בכך את עודד קוטלר, חברי, הוא אמר, 'בוא, ניגש לנסים'. אמרתי שאם נעשה כן, המחזה אולי לא יתממש, מפני שבוודאי יהיו לו הערות. הייתי מוכן להסתכן, לכתוב את המחזה ובסוף לתת לנסים לקרוא. לא יסכים? אז כתבתי מחזה לחינם. נסים בא אלי הביתה עם עודד, אמר שהוא מאוד אוהב את שם המחזה ונתן את ברכת הדרך".

ואתה?

"נתתי יד חופשית לחלוטין לבמאי ההצגה העולה השבוע, כפיר אזולאי, לאחר שראיתי בהצגת 'נורה', בתיאטרון באר שבע, שהוא במאי טוב מאוד. גם כאשר הועלתה ההצגה בגרסתה הראשונה ברוב החזרות לא הייתי בארץ, אלא בניו יורק. כמו שנסים לא התערב לי בעיבוד הטקסטים שלו, אני נותן קרדיט לבמאים שהולכים על ההצגה. אם הם אוהבים חומר כזה, סימן שיש בהם משהו".

קוטלר ביים את ההצגה ב-1984, בתיאטרון נווה צדק שייסד וניהל. צוות השחקנים כלל אז את מוני מושונוב ושלמה בראבא כשני אחים ועימם חנה רוט, דליק ווליניץ ואריה מוסקונה. משה שטרנפלד עיצב את התפאורה ושם-טוב לוי הלחין את המוזיקה. "זה היה צוות מנצח", קובע הורוביץ, "זאת היתה אחת מעבודות הבימוי היפות ביותר של עודד".
מסכת הכוכבים בהקשר של "המשחיז" לא תמה. כעבור עשור, ב-1994, כשהועלתה ההצגה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, כיכבו בה אקי אבני, מיכל זוארץ ואסי לוי לפני שהפכו לשמות. 15 שנה מאוחר יותר העלה גם תיאטרון החאן את ההצגה עם מיטב שחקניו.

מה מקורו של שם המחזה?

"נסים מספר על איזה טיפוס שמסתובב בתל אביב ומתהלכים עליו סיפורים. הוא מאפיין עבור הילדים משהו זר – גם סיני וגם משחיז סכינים, שאולי עם הניצוצות שיצאו לו תוך כדי השחזה עשה רושם על נסים ועל חבריו לא פחות מבית קפה שבו חיילים אנגלים היו רוקדים עם בחורות יהודיות והם היו מתגנבים אליו. בחרתי את השם הזה אולי מפני שיש בו משהו מסתורי".


משחיז-הסכינים-רדי-רובינשטיי.jpg
"משחיז הסכינים הסיני "(צילום: רדי רובינשטיין)


"איך אני יכול להיות מבסוט?"


הורוביץ החל את הקריירה שלו כחבר להקת השריון, בסוף שנות ה-50, בבימוי נעמי פולני ואורי זוהר. "אז החלטתי שאני לא רוצה להיות שחקן והלכתי ללמוד באוניברסיטה", הוא מעיד. "רציתי יותר לכתוב".

נוכחותו של הורוביץ כמחזאי היתה בולטת ביותר בשנות ה-70 וה-80, עם ההצגות "שכול וכישלון", שהועלתה בתיאטרון חיפה, ו"צ'רלי קצ'רלי" בחאן. אלא שאט אט הוא זז אל השוליים. במחצית הראשונה של שנות ה-90 שימש כדרמטורג בתיאטרון חיפה. בתקופה זו הוצגו שם מחזותיו "יאיר" (עם אלון אבוטבול כאברהם שטרן) ו"סלטו מורטלה". מאז לא הציג מחזות חדשים בתיאטראות הרפרטואריים.

הפרק האיטלקי של חייו החל כשקלאודיה דה-לסטה, במאית ושחקנית יהודייה, הגיעה לישראל לחפש מחזות לפסטיבל "שחקנים מחפשים מחזה" ברומא. לבסוף בחרה ב"מלאכת החיים" של חנוך לוין וב"משחיז" של הורוביץ. לימים נישאו השניים. להורוביץ, המבוגר ממנה בכ-20 שנה, היא רעייתו השלישית, ובעידודו היא שיחקה בארץ בהפקות שונות.

במקביל הוא נעשה מבוקש באיטליה ומחזה שלו אף הוצג בתיאטרון שבו הציגו לראשונה את "שש נפשות מחפשות מחבר" מאת פירנדלו. בין השאר ביים בארץ המגף גם את "הכלה וצייד הפרפרים" של אלוני.

"כאיש תיאטרון, לבמאי הרבה יותר קל באיטליה מאשר בארץ", הוא אומר. "נותנים לך שם את הבמה ואת הקרדיט ולא מנסים לחנך אותך. עכשיו אני בראשיתו של פרויקט מעניין עם צוענים. לפני שנתיים העליתי הצגה עם מהגרים מאפגניסטן, מבנגלדש, כורדים מעיראק וארבעה שחקנים איטלקים מקצועיים. בהצגה, שהוצגה תחילה במרכז של פליטים ואחר כך עברה לתיאטרון, שילבתי שירים של יהודה עמיחי. ההפקה עם הצוענים, שהוזמנה ממני, תהיה מבוססת בין השאר על 'שבעת הקבצנים' של ר' נחמן מברסלב, שאותם הפכתי לשבעה צוענים".

היכן בא לידי ביטוי המחזאי שבך?

"הוא ממשיך ליצור כל הזמן. לפני חודשיים סיימתי מחזה, המעוגן באיטליה של המאה ה-16 ונוגע באינקוויזיציה שפעלה נגד היהודים שם. ומה שחדש לגמרי, ולא סיפרתי לאף אחד – אני בסיומה של כתיבת מחזה בעקבות 'כוכבים נודדים' של שלום עליכם".

לאיזה תיאטרון מיועד המחזה הזה?

"שאלה טובה. אין לי מושג".

מעניין שבמרוצת השנים הצגת בתיאטרון הרפרטוארי בחיפה ובחאן, אבל כמעט לא בעיר מגוריך, תל אביב.

"לפני שנים רבות הועלתה הצגה שלי בקאמרי ובהמשך גם היתה לי הצגה בבית ליסין. ניסיתי בזמן האחרון להגיע פעם גם להבימה, אבל כנראה אין עם מי לדבר שם. בסך הכל הציגו בארץ כ-25 מחזות שלי, כשרבים מהם קשורים לנושא היהודי. אני מנסה להיות אופטימי. בכל אופן, הבטחתי לכפיר אזולאי שאחרי שאראה את 'משחיז', אתן לו לקרוא את המחזה ההיסטורי שלא מכבר סיימתי לכתוב".

בהעדרך מהבמות המרכזיות, אתה מבסוט ממה שקורה בהן?

"איך אני יכול להיות מבסוט? הרפרטואר שלהן מכור לטעם הקהל הרחב, כששיטת המנויים דורשת להאביס אותו. אם לחפש נקודות אור, אני תולה תקוות בתיאטרון באר שבע, שיש לו מנהל אמנותי חדש, שמוליק יפרח, ואני רואה ששם מעלים הפקות שאינן קונבנציונלית לגמרי".

אנחנו מתייחסים אל התלמידים כאל אתרוגים

המנהל האמנותי של התיאטרון הבאר שבעי, לצד המנכ"ל יפרח, הוא הבמאי רפי ניב, 47, והשניים מנהלים גם את בית הספר למשחק גודמן, הצמוד לו.

רפי-ניב.jpg
רפי ניב (יח"צ)

האם בית ספר כזה לא עלול להיות גטו לתושבי הנגב?

ניב: "כ-60% מתלמידי גודמן הם צעירים מצפון הארץ וממרכזה שבאו ללמוד בבית הספר בגלל איכותו. כמו שיש בבאר שבע בית ספר לרפואה ואוניברסיטה עם 30 אלף סטודנטים, מן הראוי שיהיה בה בית ספר למשחק. המודל של בית ספר כזה, הפועל בשיתוף פעולה עם תיאטרון, מקובל בעולם, אבל בארץ פחות.

"הלימודים אצלנו מתנהלים בתנאי חממה, כשהמגורים בעיר יותר זולים מאשר בתל אביב ובגוש דן ורבים מהתלמידים שלנו מקבלים מלגות. 15 מהבוגרים שלנו נקלטו בתיאטרון באר שבע וגם בתיאטראות אחרים. בוגר שלנו, אורן כהן, קיבל את פרס התיאטרון על משחקו בהצגה 'קן הקוקייה'".

גודמן הוקם על ידי יפרח ב-2005, כשליוזמתו הצטרף מחזיק תיק התרבות דאז בעיריה וכיום ראש העיר, רוביק דנילוביץ'. יפרח קרא לניב, חברו לכיתה מבית צבי, להצטרף אליו, בהפגנת אחווה של שני דימונאים.

לדברי ניב, שביים הצגות רבות גם מחוץ לנגב, בית הספר שלהם החל עם כיתה אחת והתרחב. דנילוביץ' העמיד לרשותם את מבנה בית העם, ששימש את תיאטרון באר שבע למן הקמתו ב-1973. המבנה שופץ בתרומת משפחת גודמן מארצות הברית וכולל שני אולמות להצגה וחדרי חזרות וריקוד.

"אנחנו מתייחסים אל התלמידים כאל אתרוגים", אומר ניב, "מתוך אמונה שתלמידי אמנות חייבים בטיפוח אישי. אנחנו מאמינים בשילוב של דיסציפלינה ברמה הגבוהה ביותר עם יחס אישי לכל תלמיד, כשההפקות שלנו מוצגות בפני הקהל.
"כמו כן אנחנו מאמינים בעשייה קהילתית, כשכל תלמיד בבית הספר מחויב בפעילות קהילתית פעם בשבוע בקרב אוכלוסיות חלשות בעיר בתחום התיאטרון. זה נותן ניסיון בהוראת דרמה וגם עושה אותם אנשים יותר טובים, הרגישים לסביבתם. זאת, נוסף לקשר ההדוק עם התיאטרון העירוני".

לאפשר לתלמידים להתנסות בכל סוגות התיאטרון

"משחיז הסכינים הסיני" מועלית כחלק מהפרויקט "צעירים יוצרים בנגב" של מינהל התרבות בשיתוף הרשות לפיתוח הנגב, ושחקני הקבוצה פועלים בחסות בית הספר למשחק גודמן. הפרויקט דורש ש-90% מחברי הקבוצה יהיו תושבי הנגב. חמישה מהשחקנים הם בוגרי גודמן. השחקן השישי, ירמי רייך, הוא בוגר בית ספר ושחקן תיאטרון באר שבע, תושב העיר. למעשה, כל שחקני ההצגה משתתפים גם בהצגות תיאטרון באר שבע.

   

"מה שמנחה אותנו ברפרטואר בית הספר", אומר ניב, "זה לאפשר לתלמידים שלנו להתנסות בכל סוגות התיאטרון – קלאסיקה, מחזות מודרניים, הצגות ילדים, הפקות מוזיקליות וכמובן גם מחזות מקור.

"הפקת 'משחיז הסכינים הסיני' עלתה על הפרק כשפנינו לכפיר אזולאי, שהוא מורה בבית הספר וגם במאי בתיאטרון באר שבע, ותוך כדי חיפוש חומר הגענו למחזה של הורוביץ, שעיניין את כפיר לגעת בו.

"הוא חיפש חומר לא ריאליסטי לגמרי וגם פיוטי, שיתאים לשחקנים שרצינו לשלב בקבוצה, וזאת תוך כדי מתן הזדמנות לאורן כהן לתפקיד ראשי שיהלום את כישוריו. אגב, את ההצגה ראיתי כנער כשהוצגה בנווה צדק".


 
"משחיז הסכינים הסיני" תעלה ביום שישי, 28 בדצמבר 2012, ב-14:00; בשבת, 29 בדצמבר, ב-20:30, ובימים שלישי ורביעי, 1–2 בינואר 2013, ב-20:30, בבית הספר גודמן בבאר שבע. כרטיסים: 30 שקל באתר, 35 שקל בקופות. להזמנות: 08-6464940, שלוחה 1, ובאתר- www.act-b7.co.il


למועדי מופעים >

27/12/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע