ההצגה "כפית אוקיינוס" בהשראת שיריה של המשוררת ויסלבה שימבורסקה תעלה בתיאטרון תמונע בתל אביב ובמרכז הפרינג' בבאר שבע.  

ההצגה, מאת ובביצוע אביגיל ארנהיים ואנה גלפאנד ובבימויו של נעם בן אז"ר מעלה בתיאטרליות, לראשונה בישראל, את הטקסטים של המשוררת הפולנייה הנודעת.  

תקציר עלילתי
 
ויסלבה שמבורסקה היא משוררת פולניה, כלת פרס נובל לספרות 1996. סגנונה המיוחד, הישיר והאינטלקטואלי איננו חלק מזרם כלשהו והוא מתאפיין בהעדר קישוט אמנותי, מטאפורות וחרוזים ועוסק בזמן, בקוסמוס, בהיסטוריה וביחס האדם לסובב אותו. שמבורסקה עוסקת בנושאים הגדולים ביותר תוך שהיא מנסה ללכוד את הרגע, הפעולה או הנקודה הקטנה ביותר. היא בעלת ראייה מפוכחת וחודרת לחולשת האדם ומלאת אמפטיה אליו. גם במעשיו הסתמיים וחסרי ההשפעה ישנה משמעות רבה, הרגעים הקטנים חשובים כמו האירועים הגדולים. 
 


כפית אוקיינוס, צילום: אלון סגל

הבחירה לעלות את שירתה של שמבורסקה לבמה נובעת מהצורך להעניק לתאטרון את האפשרות לעצור רגע ולנשום, להתבונן ברגע הזה, לוותר על ההגדרה העצמית ולהגשים את ייעודו המקורי לדעתנו של התיאטרון: להיות תיאטרון.

מתוך תפישה אמנותית זו יצאו היוצרות לחיפוש אחר האפשרויות התיאטרליות בטקסט של שמבורסקה. לאחר תהליך מרתק, הגענו ליצירתן של שתי דמויות נשים, פנים שונות באישיותה של שמבורסקה כפי שמשתקפת בשירתה, שתי נוודיות ללא מקום או הגדרה, דמויות על זמניות שבאו משומקום ואין הן הולכות למקום כלשהו. ב"כפית אוקיינוס" אין מחזה או עלילה והצופה נלכד בהוויה, ביחסים בין הדמויות, בנואשות לקשר, בזמן החולף ובצורך הנואש במשהו להיאחז בו.

כפית אוקיינוס, צילום: אלון סגל


שתי שחקניות ומזוודה

על הבמה שתי שחקניות, מזוודה, בובת קוף וערמת פתקים לבנים שיכולים להיות זיכרונות, חוויות, אנשים שהן פגשו, שיפגשו, השירים שנכתבו, שיכתבו אולי מילות אהבה שנכתבו פעם....
עולמן של הנוודיות הוא חסר מטרה ומשמעות ומתקיים בחלל ריק עם מוטיבים מהתיאטרון האבסורד אשר צמח גם הוא כמו הכתבים של שמבורסקה, מהייאוש ואובדן האמון באדם ובאלוהים ששררו לאחרו שתי מלחמות עולם.
 
הנוודיות אבדו הגדרה עצמית, השתייכות ואחיזה בחומר. הן מתרפקות על זיכרונות של חיים שהיו, אהבות ישנות ומנסות לקיים ביניהן מערכת יחסים כלשהי כביטוי לצורך אנושי הישרדותי. מילות השירים ומחשבות לצד התזזית הבימתית של שתי דמויות אנושיות וחסרות תשובה לשאלת קיומן, מי הן, מהיכן באו ולאן הן הולכות. אנו מנסים להפנות את המבט אל האדם ותוכו, אל נפשו האבודה הנושאת את טראומת המלחמות, החרדה הקיומית והחיפוש הנואש אחר משמעות.
תנועתן של הדמויות נעצרת לא פעם והדממה צובעת את החלל במלאות האינסופית שלה. נשימה.... ועוד נשימה... מבט... מילה ועוד מילה והרגע הזה. 
 
המטרה היא כי הצופה יצא מהאולם עם חוויה עמוקה של טקסט גאוני המשולב בהרמוניה בחוויית תיאטרון אחרת, עמוקה וחזקה. 

 

כפית אוקיינוס, צילום: אלון סגל


על תפיסת הבימוי

"כולנו יודעים שהעולם מלא בעוולות. מלחמות, עוני, רעב, אכזריות, ניצול ועוד. כולנו מזועזעים, מודאגים, לרובינו יש מה לומר וחלקנו גם עושים משהו בנידון, מנסים לשנות. כאמן אינני רואה עצמי כמשנה עולם. את זה יעשו אחרים. אינני מאמין בכוחו של התיאטרון בשינוי ועל כן אני מתרחק מתיאטרון פוליטי או חברתי. אני מתיימר להפנות את הזרקור אל מעמקי נפשו של האדם ולטפל בשאלות העמוקות ביותר, בנואשות לאושר, למשמעות, לשייכות ולסיבה להמשיך במסע חיים. אני מבקש לחשוף שאלות, אין לי פתרונות, מסקנות או תשובות.

"הצעד הראשון בשינוי עולם כך אני מאמין מתחיל בשינוי הפנימי האישי העמוק ביותר. במובן הזה מצאתי עניין בכתביה של ויסלבה שימבורסקה שאמנם נוגעת בפוליטיקה אך עושה זאת בדרך עדינה ומתוחכמת כשהיא מתמקדת בכאב האנושי האדיר לנוכח המלחמה ומוותרת על חיפוש אשמים. שימבורסקה מטפלת באדם. היא רואה אותו בעין חודרת, מעמיקה ומפוקחת אך גם חומלת ומלאת אהבה לחולשתו. 'אני מעדיפה לאהוב את האדם ולא את האנושות', כך אמרה. 

כפית אוקיינוס, צילום: אלון סגל



"אני שואף ליצור תיאטרון שמזמין את הצופה לחוויה חושית, רגשית ולקטרזיס ופחות למחשבה. המתח בין שאיפה אמנותית זו לשירתה האינטלקטואלית של שימבורסקה יצר בסופו של דבר ניגוד משלים שהוא ציר סובב להצגה. התיאטרון כפי שאני מבין אותו מאפשר את הוויתור על כללי ההתנהגות האנושית הנורמטיבית ולטפל במה שנקרא 'דמות' כתופעה אנושית. הטיפול בדמות כתופעה מאפשר להקצין כמה שנחפוץ וללא גבול את מורכבותה, אכזריותה, חולשתה ויופייה עד כאב. התופעות האנושיות שיצרתי בעבודה משותפת עם השחקניות, הן בבואות אחת של השנייה החיות בתוך ריק, ללא עבר ובלי עתיד, כלואות בעולמן, נואשות למשמעות.

"הטקסט של שימבורסקה שבדרך כלל מתבוננת באדם ממעוף הציפור, עובר דרכן אל הצופה כשהוא מתערבב בעומס הרגשות והתשוקות המלכלכות את האינטלקט שבו וחוטאות כלפיו בתשוקה רגשנית אדירה למשהו שיקרה. אני מקווה שהצלחתי על ידי כך לחשוף את הגוון הרגשי, יצרי ומטורף המסתתר היטב בשיריה של שימבורסקה." נעם בן אז"ר

מתוך הביקורת של מרב יודילוביץ', אתר הבמה : "אתה נשלח החוצה מהאולם הזה אל העולם בתחושה של אי שובע, של רעב לעוד מזה, של רצון לחזור מהר הביתה ולשלוף מיד ממדף הספרים את שימבורסקה. זה תיאטרון שמפעיל, מאתגר, מניע את גלגלי המחשבה."

מוזיקה מקורית: ורד דקל, עיצוב תאורה: ג'ודי קופפרמן, עיצוב תלבושות ואביזרים: מאי ברנע.  
  


כפית אוקיינוס, תמונת יחסי ציבור

ההצגה תעלה ב-13 וב-31 בינואר 2019 בשעה 20:00 בתיאטרון תמונע; ב-6 במרץ ב-20:00 בתיאטרון הפרינג' בבאר שבע.להזמנת כרטיסים: 03-5611211, 08-6466657