סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: טל גורדון רוק בביה"ס: טל פרידמן והקאסט מעולים
 

 
 
טל פרידמן הוא תענוג אמיתי שמביא לכל מקום שאליו הוא מגיע את הווייב הכל-כך משמח שלו, את האנושיות הזו שיש בו שמצליחה לגעת בכל לב גם מול מאות אנשים, ואת החופש שיש לו על כל במה, ובתפקיד הזה, במיוחד, החופש הזה שלו מתאים בול."
ההפקה החדשה של תיאטרון תל אביב כיפית ומחוזקת בשחקנים מצוינים, אך רפרטואר השירים יכול היה להלהיב יותר


רוקנרול זה לזקנים. את זה אני יודעת במיוחד מאז שיש לי ילדה משל עצמי, שהגבה שהיא מרימה מול חלק מהדברים שאני מתלהבת מהם גורמת לי להבין כמה עתיקה אני נראית לה ולחברים שלה.  

מה שהתחיל עם הפרסונה של ג׳יימס דין ו"מרד הנעורים" הלך והתעצם, הדמות של היוצר המבולגן שמצפצף על המוסכמות ונתפס כמשוגע הפך למודל הרומנטי של הנעורים, הביא מורדים נפלאים כמו ג׳ים מוריסון וג׳ון לנון, פרדי מרקיורי ודיויד בואי, ואז כמו בכל תהליך התחיל להגיע להגזמות של רוק וולגרי שהביאו לנו את אוזי אוסבורן מגהק, שותה שתן ומסניף נמלים מהרצפה, והופה - להתעורר בצהריים ולחפש סיגריה זה לזקנים פאתטיים שלא קלטו שהעולם התקדם. 

מולם נמצאים ילדי האלף השלישי שמגיל אפס מכוונים לערכים של הישגיות, מסחריות, הצלחה כלכלית ותועלתנות, אלה שהופכים בגיל 16 לטייקוני היי-טק ועושים אקזיטים של מיליוני דולרים. אלה שמציעים לנו סדנאות שיווק שותפים מהירות או הופכים לשף הבשר הגדול הבא. אלה ששרים בגיל שש ב"כוכב נולד לילדים" במקצוענות שאני בחיים לא אצליח לשיר כמותה גם בגיל 200, והנה, גם אצלי בבית, רוקנרול זה לזקנים.

זאת בדיוק הנקודה שממנה יכול להתחבר המחזמר ״רוק בבית הספר״ - במקור סרט מ-2003 שהפך למחזמר ולסדרת טלוויזיה בערוץ ניקולודיון, חיבור כל כך מדויק ל-2019.


רוק בבית הספר, צילום: אור דנון, באדיבות תיאטרון תל אביב



השירים עבדו פחות

במרכז המחזמר ניצבת דמותו של דיואי פין, מוזיקאי כושל ופאתטי, רוקר מהסוג הוולגרי, שנזרק מהלהקה שלו רגע לפני השתתפות בקרב להקות נחשק. בינתיים הוא גר אצל חברו נד שטיבלי, מתעורר בצהריים בלי אגורה ולא משתתף, כמובן, בתשלום שכר הדירה, ובת זוגו השתלטנית של נד רק מחכה להזדמנות להעיף אותו מהדירה.

צלצול טלפון שמיועד בכלל לנד, מעיר את דיואי וגורם לו להתחזות לנד ולקבל במקומו עבודה בתשלום כמורה מחליף בבית ספר יוקרתי. אין לו מה להציע לילדים, כמובן, במתמטיקה או בפיזיקה, אבל כשהוא נקלע במקרה לשיעור מוזיקה (קלאסית, קלאסית) הוא מגלה שלפניו ילדים מוכשרים במיוחד במוזיקה.

כאן מתחיל אותו מפגש בין דורי עליו כתבתי, כשהפעם, המבוגר הבלתי אחראי הוא זה שמלמד את הילדים האחראיים יתר על המידה, מרד, חופש ובעיטה בממסד מה הם. במחתרתיות הולמת הוא הופך אותם ללהקת רוק, מטעין אותם בערכים הנדרשים, ומוביל אותם לקרב הלהקות שהיה אמור להשתתף בו, לפני שנזרק מלהקתו שלו.


רוק בבית הספר, צילום: אור דנון, באדיבות תיאטרון תל אביב


כמוצר בימתי "רוק בבית הספר" התחיל קצת חלש ולא ממוקד עם כמה דברים שעבדו נגדו. בהצגה שבה נכחנו, סבלו המשתתפים מסאונד בעייתי שגרם אף להפסקה קצרה על הבמה כדי לטפל בתקלה הטכנית. מבחינת השירים, התחושה היא שמשהו יכול היה להתפוצץ פה הרבה יותר חזק אם אלה היו כובשים את האוזן. עם כל הכבוד לאנדרו לויד וובר, הוא הביא הפעם, לטעמי, לא מעט שירים שחלקם היו סתמיים וחלקם צרמו לאוזן ולא לקחו אותנו לאן שרוק טוב יכול לקחת, למרות הטיפול המקצועי והמצוין שטיפל בהם המנהל המוזיקלי של המחזמר אביב קורן.


  


הווייב המשמח של טל פרידמן

עודף של תוכן שיווקי גרם לכך שאני כמהתי בסוף ההצגה לפיצה (לא משנה של מי), ליקוש כמהה להמבורגר (לא משנה של מי) ושתינו רצינו לנקות את חלונות הבית בספריי כחול (לא משנה של מי), אבל למרות ההתחלה החלשה, הלך הערב והתגבש עד שהגיע, בסיומו, להתחזקות מלאה בזכות הנכסים שכן עומדים לזכותו, ובראשם טל פרידמן וחבורת ילדים שחקנים מצוינת, שההצגה הזו היא לגמרי שלהם.

בהצגה שבה ביקרנו קל היה לזהות שהגרון של פרידמן סובל מתשישות של הצגות רבות מדי, כנראה, וניכר היה שלא קל לו לשיר, אבל פרידמן הוא תענוג אמיתי שמביא לכל מקום שאליו הוא מגיע את הווייב הכל-כך משמח שלו, את האנושיות הזו שיש בו שמצליחה לגעת בכל לב גם מול מאות אנשים, ואת החופש שיש לו על כל במה, ובתפקיד הזה, במיוחד, החופש הזה שלו מתאים בול. 


רוק בבית הספר, צילום: אור דנון, באדיבות תיאטרון תל אביב



ליהוק נפלא

התרגום לעברית שיצר דניאל אפרת משכנע ומדויק, כך גם הבימוי של אלדד גרויסמן גוהר והכוריאוגרפיה שיצרה מיכל שי. השחקנים הבוגרים מצוינים כולם. איילת רובינסון בתפקיד מנהלת בית הספר השאירה אותנו פעורות פה מול היכולת שלה לשיר שירה אופראית תוך כדי ההתרחשויות האחרות שבהן השקיעה את האנרגיה שלה, וכמותה, בנו כל השחקנים דמויות מקסימות בלי לוותר על הצניעות שהשאירה את מרכז הבמה לילדים.

ליהוק הילדים להצגה נפלא. הם משחקים, שרים וזזים בצורה כובשת, וחשוב מזה, הם מנגנים לייב על הבמה ועושים את זה לגמרי כמו שצריך ולא בכאילו, ובונים דמויות משכנעות כמו גדולים.

גם אם התחושה היא ש"רוק בבית הספר" יכול היה להיות מרהיב יותר, בסופו של דבר מדובר בכיף של מחזמר שניזון מהקונפליקט הנצחי בין הנוקשות של ההורים לצורך של הילדים למרוד, רק שהפעם המבוגר הוא הבלתי אחראי והילדים הם אלה שזקוקים לניעור קליל של מרד וחופש.


רוק בבית הספר, צילום: אור דנון, באדיבות תיאטרון תל אביב


רוק בבית הספר. ההצגה הבאה: 7 בנובמבר 2019, בשעה 17:30, בתיאטרון תל אביב (ויצמן 60)
 

למועדי מופעים >

28/10/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע