שישי בצהריים בשדרות רוטשילד של מחאת האוהלים. לא צריך לחפש את האמנים הם נמצאים בכל מקום
שישי בשדרה
בעוד יהודה פוליקר, ברי סחרוף ואביב גפן נרתמו להופיע בעצרות המחאה הגדולות ברחבי הארץ, בשדרות רוטשילד תל אביב המחאה ואווירת הפסטיבל הולכות יד ביד ולא עוצרות לרגע. אם בימים כתיקונם רוטשילד היא השדרה הכי מתוירת בתל אביב, בצהרי יום שישי של מחאת האוהלים - על אחת כמה וכמה.
שעת צהריים לוהטת, סוף השבוע בפתח וההמולה רבה. עשרות אנשים מתגודדים בשדרה ומציגים את מרכולתם לכל דורש. יש מי שמסתובב עם שלט בודד, אחרים עם בת זוג, ויש המפגינים בצוותא. גם העצים משמשים כלוחות מודעות של המחאה, ועליהם נתלים שלטים המזמינים את הקהל הרחב לאירועי תרבות שונים.
בשלושה מערבי השבוע שעבר התגייסו סופרי ילדים להקריא סיפורים לקטנטנים. הרבה אחרי ההקראה יהודה אטלס, אשכול נבו וליהיא לפיד המשיכו לשוחח עם ההורים וילדיהם. שלטים אחרים מודיעים על מופעי מוזיקה והקראות שירה, הקרנות סרטים וביניהם "קפיטליזם – סיפור אהבה", של הדוקו-אקטיביסט מייקל מור הידוע בפרובוקציות שבהן הוא משתמש כנגד נציגי הון נבחרים בארה"ב.
בשדרה חולף המפיק והבמאי ריקי שלח בדרכו לפגוש את בתו הקטנה, שואל אותי אם אני יודעת מי מארגן את המחאה, הוא מעוניין לתרום הקרנת בכורה לסרט "רסיסי אהבה" שניסים נוטריקה ביים לאחרונה, בכיכובם של ריימונד אמסלם ויחזקאל לזרוב. דרמה על התפרקות משפחתית בשנות ה- 60.
זאב טנא (צילום: עדי ליבנת)
במטבח המחאה התורנות לא פוסקת והמתנדבים מספקים אוכל לכל דורש. במאהל הסמוך, סתיו שפיר, אחת ממובילות המחאה, יושבת על ספה מרופטת בין אמירה בוזגלו למראיין נוסף לטובת ערוץ 24. בצד יושבת דפני ליף, עם כובע הברנש על ראשה, שהפך לסמל הזיהוי שלה.
בין ענפי עץ פיקוס גבוה יושב בחור צעיר, מחלפות ראשו ראסטות בלונד, מנגן בגיטרה לטובת העוברים ושבים. מחאת המעמד הבינוני והסטודנטים, היא מחאה שבוערת בעצמות וזוכה לביטויים של תרבות, ולהם הרבה פנים.
"יש בלאגן – אני בא"
קבוצת מוחים בגילאי 60-17 צועדת בשדרה והמשתתפים מניפים דגלים בגנות ה"בלו", מס מנדטורי, התקף עד היום ובאמצעותו נקבעת עלותם של מוצרי צריכה שאמורים להיות מוגדרים כ"מותרות" ביניהם טבק ומשקאות אלכוהוליים, אך גם דלק ובנזין – בהחלט לא מותרות במדינה מחוסרת תחבורה ציבורית נאותה כשלנו.
המשורר רוני סומק חולף בשדרה. עם תיק עור חום תלוי על ידו, הוא עוצר ומתעניין בסקרנות במתרחש. אתמול בערב קיים שיחה עם מובילי המאבק יחד עם הסופרים יורם קניוק, מאיר שלו ואתגר קרת, וגם היום לא ניתק מהעם וממשיך להלך בתוכו.
באוהל הסטודנטים לאון פלדמן מציג את "לכלוך באוהל", על משקל "לכלוך באוזן" - ערבי האינדי שהוא מקיים בשנתיים האחרונות ב"אוזן בר" ויקיים גם הערב. שמותיהם של טובי אמני האינדי והמחאה רשומים על לוח מחיק, לסשן צהריים של מחאה בשדרה. "עם כל המאמץ שאנחנו מופיעים גם בערב, תפרנו הופעות אינדי ובאנו לתמוך במאבק. במיוחד בגלל שיש דיבורים על מוזיקאים שלא רוצים להופיע", אומר פלדמן, "כל האמנים שפניתי אליהם מיד אמרו כן", הוא מפרגן.
צילום: מיקי גפטלר
תחת שרביטו של אביב מארק, זמר-יוצר ואחד הסאונדמנים הוותיקים והמוערכים בישראל, זה גם נשמע טוב. "אני מבסוט" אומר מארק, "יש התעוררות, מומנטום שאסור לפספס וצריך לעודד אותו". וכך עולים בזה אחרי זה עם גיטרה ומקסימום גם תופים, להשמיע את קולם קוואמי ובונקר, דן תורן ויובל שפריר, "דבק" ויענקלה רוטבליט, וביניהם אמנים פחות מוכרים.
שמוליק פרי פותח את האירוע ושר בלהט את "אחרת אל תשיר"(הם אומרים לי אל תשיר), שכתב אהוד מנור ומוכר בביצועו של חנן יובל. שיר המבטא בתוכו את הצורך הדוחק של השעה בתרבות - אחות המחאה.
אחריו עולה זאב טנא, שמתקבל בכבוד של ותיקים. רם אוריון (לשעבר "נושאי המגבעת") מצטרף אליו בליווי גיטרה ולאחר מכן ממשיך לבדו. "יש בלאגן, אני בא. אני בעד בלאגן כבר הרבה שנים", מצהיר טנא בסיום המופע, "המצב בלתי נסבל. הצדק החברתי הוא תוצאה של המצב הפוליטי, וזה משחית. הכיבוש משחית ומשם אנשים נהיים קהים לעצמנו ולהכל. כשהשכן שלך שווה זבל, גם החבר שלך שווה זבל והכל אבן", הוא פורס את משנתו, זו שמובילי המאבק פוחדים לקשור למאבקם, פן יגרום לקיטוב בין המוחים. "כשקורה דבר כזה, זה מאוד מרגש ואני פה בשביל לעודד את החבר'ה, שימשיכו הלאה".
השחקן אלון אבוטבול עוצר ליד טנא, דיוידי לשבת בידו. הם מתחבקים בחום של חברים ותיקים. תוך שאבוטבול משוחח בסלולארי, הוא מסנן כמה ממילות השיר שרם אוריון שר ברקע, ממשיך לדרכו.
התושבים והכלכלה
האירוע של פלדמן מוקלט לטובת יום שידורי מחאה שיערך ביום רביעי בקול הקמפוס – FM106 ויכונה "יום שידורים חד צדדי". ליאור רחמני, מנהל התחנה, מסביר: "זה יהיה יום שידורים של כל מה שלא שומעים בתקשורת. קולות של פעילי שטח ופאנלים במטרה להעלות את המאבקים החברתיים על סדר היום הציבורי בקול ברור וצלול, לא בקלישאות. נשווה בין מה שקורה כאן למודלים עולמיים ונחדד את המאבק. אני רוצה להשתמש בכלי שיש לנו, שיהיה ברור מה הדרישות, ויוביל לאפקט שכולנו מצפים לו".
אייל רמב"ם המתופף של להקת הרוק "סטריט מיוזיק", שיופיעו בהמשך האירוע, מספר שלהקתו מוציאה באופן עצמאי אלבום שלישי בשם "התושבים והכלכלה". "באופן אבסורדי ואירוני השירים נכתבו לפני שנה ועכשיו זה מתפוצץ", הוא אומר. לדבריו, בילה את הלילה במתחם האוהלים בלווינסקי. שם האווירה הקרנבלית של רוטשילד לא תקפה. "אנשים עושים שם עבודה סוציאלית בצורה הכי פשוטה של לתת אוכל לרעבים ושל לתת שמיכה להומלסית נרקומנית. המקום לואו-לייף אמיתי ולכן כל הזמן מנסים לחסל שם את המחאה, כי שמה זה יותר אמיתי. גם פה זה באמת", הוא ממהר להסביר ומזכיר שהמחאה של רוטשילד היא של המעמד שכולנו מנסים להשתייך אליו במאבק קיומי מתמיד - מעמד הביניים.
צילום: מיקי גפטלר
ובשדרה, כמו בשדרה. רכוב על אופניים ומרכיב את בתו הקטנה, חולף אסף אמדורסקי. בחצותו את הכביש של צומת שנקין-רוטשילד הוא מביט לאחור לראות שהבת הגדולה, רכובה על אופניים משלה, נמצאת בקו הראייה.
קבוצת חברים שמסרבים להתראיין מציגים אינטרפרטציה פארודית ל"דירה להשכיר" של לאה גולדברג על הבמה שמעניקה להם השדרה. הקבוצה עורכת חזרה גנרלית טרם שתי ההופעות שיעלו עוד הצהריים. בעיבוד שנוצר במיוחד בשביל המחאה בשדרה, הזמיר הוא צרפתי שבא להשכיר דירה.
ובשדרה כמו בשדרה. קבוצת חברים על מרפסת עם שלט ענק "גלעד עדיין חי" משמיעים בקולי קולות צלילי דיסטורשן ופיוזן חסרי טקסט או קומוניקציה. אנשים אחרים מחליפים רעיונות, חבר עושה לזוג חברים שיושבים על ספסל רוח בעזרת פיסת קרטון, ופועל זבל שחור בחולצה צהובה בוהקת עם סלוגן "השביל הירוק" על גבו, אוסף את האשפה.
ברוטשילד המחאה וההופעות העממיות נמשכות. נעם רותם, להקת "הקליק", הזמרת קרולינה, שלומי שבן ואמנים נוספים יופיעו בעצרת המחאה על יוקר המחיה, שתיערך הערב יום שני ה- 1 באוגוסט בגן הוורדים מול כנסת ישראל.עדכונים בפייסבוק.
01/08/2011
:תאריך יצירה
|