סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2020 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: ענת זכריה להפוך את המחול לשימושי
 

 
 
לא מעט פעמים אנשים יוצאים ממחול עם אמירות כמו: לא הבנתי, מה אני אמור לעשות עם המידע הזה, אני לא מתחבר למחול והם לא כל כך טועים האנשים שאומרים את זה. במילים אחרות הם אומרים: אנחנו לא מקבלים תוצר תרבותי שהוא רלוונטי לחיים שלנו או שואלים את עצמם: איך מה שנתתם לנו יעזור לנו לשכלל את החיים שלנו, להבין אותם יותר לעומק, לראות אותם אחרת. והגיע הזמן שהמחול יספק לקהל את מה שרלוונטי לחיים שלו"
על הקשר בין מה שרואים על הבמה לחיי היום יום. שיחה עם רותם תש"ח על אינטימדאנס 2014


פסטיבל אינטימדאנס שיתקיים השבוע יפגיש יוצרי מחול מדורות שונים משנות ה-90 ועד לימינו. הפסטיבל - בניהולם האמנותי של רותם תש"ח, נאוה צוקרמן ויאיר ורדי – לא רק מנסה למפות את תולדות המחול, אלא מתייחס לאמנות המחול כאל מראה המשקפת את התמורות שחלו בחברה הישראלית.

בשיחה עם רותם תש"ח, אחד המנהלים האמנותיים, הוא מציע שנתחיל מהסוף "בשנים האחרונות מנסה המחול למקם את עצמו מחוץ להגדרה של 'אמנות לשם אמנות' או בנוסף לקלישאה של 'אמנות לשם אמנות' שבאה מהחשיבה של המאה ה-18 של פילוסופיה לשם פילוסופיה.

"אני משרטט את זה באופן מאוד גס אבל החשיבה הזו אחראית לתפיסה שאין צורך שהמחול יהיה מובן, נושא תוכן מוסרי או יאמר דבר מה, די בכך שיהיה יפה, מפעים, מרגש וחד-פעמי ביופיו. המחול תפקידו להתעסק בתכנים של תנועה לשם תנועה. מספיק לנו ללמוד את המרכיבים היסודיים ביותר של מה שנקרא מחול בלי קשר מוצהר או עם קשר מאוד רופף לחברה, פוליטיקה והיסטוריה".

פסטיבל-אינטימדאנס-1-יחצ.jpg
אינטימדאנס , צילום: יח"צ

הכוריאוגרפיה של היומיום

גם בשנה שעברה הפסטיבל בניהולך האמנותי עסק בתנועת היומיום האם זהו תחום החקירה שלך כאוצר, לזה אתה מכוון?

"זה יותר עמוק מזה. רק בעשרים השנה האחרונות אנשים מעזים לחבר בין מה שמיוצג על הבמה למה שמיוצג סביבם ברחוב, במציאות. זו חשיבה מחודשת שמגיעה בעיקר מאירופה ונוטה לראות את הדבר הזה שנקרא מחול עם קשר ישיר למה שקורה ביומיום. אם אנחנו רואים על הבמה גוף שמתנהג, מתנהל, ורוקד בצורה מסוימת נשאלת השאלה מה הקשר בין מה שקורה על הבמה למה שאנחנו רואים ביומיום, במציאות ברחוב".

אתה מדבר על להכיר את המבנים ולהעתיק אותם לבמה או על יותר מזה?

"תחשבי על דרמה והתנהגות. אנשים רואים סדרות טלויזיה ולומדים להתנהג על פי הסדרות האלה. או לומדים להגיד משפטים מתוך תוכניות ריאליטי. התרבות שאנחנו מייצרים היא מאוד אפקטיבית על מי אנחנו ואיך אנחנו מתנהגים. כשזה מגיע לתיאטרון, לטלוויזיה, ולקולנוע, אין לנו שום בעיה להבין את הקשר בין התרבות שאנחנו מייצרים לבין התרבות שאנחנו צורכים.

"אבל כשזה מגיע למחול, לאורך הרבה מאוד שנים ייצרנו קלישאות שניתקו את הקשר בין מה שאנחנו רואים על הבמה לבין המציאות. אני מתכוון לתנועה על המדרכה, בכבישים, בחדרי המתנה, תורים בבית קפה, איך זוג מתנהל במטבח בינו לבין עצמו, האם יש תאונות בדרך למדיח. מהי הכוריאוגרפיה של משפחה שצריכה לצאת מהבית מוקדם בבוקר, האם יש חיכוכים, האם זה מתנהל על מי מנוחות, עד כמה זה מתנהל באופן  יעיל.

"עד נקודה מאוד מאוחרת כשאנשים ראו תנועה הם ניסו בעיקר להתרגש ממנה או להתפעל ממנה, כי אין להם את היכולת לעשות אותה- אלו שני המודוסים העיקריים שהיו בשיח. לראות משהו שמרשים אותך יוצר חוויה בידורית. התרגשות זו חוויה שאולי יותר קרובה לחברה ובמה. והיא חיבור שנעשה בקרב האקספרסיוניסטים בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 שזלג אל אבות המחול האקספרסיוניסטי כמו: רודולף לאבן, מרי ויגמן, קורט יוס ואחריהם כמובן פינה באוש. הם היו אלה שבהחלט חיברו את המחול למציאות. הרבה פעמים על ידי יצוג ביקורתי של המציאות".

פסטיבל-אינטימדאנס-3-יחצ.jpg
אינטימדאנס , צילום: יח"צ

אתה מדבר על זה שבשנים האחרונות מנסה המחול בארץ לחשב את עצמו מחדש ולהגדיר באופן שונה את תפקידו ומקומו בחברה, איזו הגדרה חדשה נותן השנה הפסטיבל למחול בארץ שלא היתה לו קודם?

"אנחנו לא מחפשים לתת הגדרה חדשה למחול בארץ כי זה מוקדם וטרי מדי. מה שאנחנו אומרים שבחמש-שש השנים האחרונות כוריאוגרפים התחילו לדבר אחד עם השני, להקשיב אחד לשני, להתדיין אחד עם השני לגבי השאלה: 'איך עושים אמנות'. מה מראים על הבמה. ויש כנסים ויש מניפסטים ורמת מחוייבות הרבה יותר גבוהה למה אנחנו נותנים לקהל. איך אנחנו מייצרים עבור הקהל תרבות שמתעסקת בגופניות ומספקת איזה שהוא צורך שיש לנו להבין את הגופניות שלנו.

"בשנים האחרונות יש נסיון לתפור את המחול לכל מיני זירות: פילוסופיה, ספרות, נוירולוגיה, מדע, מתמטיקה והקו הממשיך של הנסיון הזה הוא לנסות להביא לבמה איזשהו תוצר בימתי יותר מספק מבחינה תרבותית, כדי שהקהל יוכל להשתמש בו.

"לא מעט פעמים אנשים יוצאים ממחול עם אמירות כמו: לא הבנתי, מה אני אמור לעשות עם המידע הזה, אני לא מתחבר למחול והם לא כל כך טועים האנשים שאומרים את זה. במילים אחרות הם אומרים: אנחנו לא מקבלים תוצר תרבותי שהוא רלוונטי לחיים שלנו או שואלים את עצמם: איך מה שנתתם לנו יעזור לנו לשכלל את החיים שלנו, להבין אותם יותר לעומק, לראות אותם אחרת. והגיע הזמן שהמחול יספק לקהל את מה שרלוונטי לחיים שלו".

תנועה של גושי בשר

אז על פי דבריך עד כה ההגדרה החדשה שהפסטיבל מסתובב סביבה היא שהכוריאוגרפיה והעולם האמנותי נמצאים בכל רגע ורגע ובכל חזית של החיים בין הכי אישי לבין הכי פוליטי ציבורי. אתה מדבר הרבה על עניין הרלוונטיות אתה יכול לתת לי דוגמאות קונקרטיות לעבודת מחול שצפית בה והעדות תנועה על הבמה היתה רלוונטית עבורך באופן משנה חיים?

"למשל עבודות של התיאטרון הפיזי  DV8 שעוסקות בגוף הקווירי, גוף שהוא לא סטרייטי. בעבודות כמו: Strange Fish  או  Dead Dreams of Monochrome Menהם מצליחים להראות על הבמה את מה שג'ודית באטלר כותבת כל כך יפה, שג'נדר זה לא דבר מולד אלא דבר שאנחנו מופיעים אותו. ג'נדר זה עניין של פרפורמנס. אלה עבודות שהיו עבורי כמו עצה לחיים, שהראו לי שאני יכול להיות גברי במידה מסוימת, או נשי במידה מסויימת לפי הבחירה שלי ובהתאם לסיטואציה, בהתאם לרגע.

"עבודה שנייה שאני יכול לחשוב עליה היא עבודה של סשה וולץ מ-2004 שנקראת 'גוף'. וולץ פשוט מפרקת את הגוף פירוק אקדמי, עושה לו דה-קונסטרוקציה, ומראה תוך כדי הפירוק המון דרכים להתייחס לדבר הזה שנקרא גוף. היא בודקת מה המשקל של הגוף, מה הגובה, מה המין של הגוף, ודרך המון פרטים מאוד טכניים היא הופכת את התנועה לתנועה של גושי בשר. הרקדנים מודדים אחוזי שומן, הופכים אחד את השני לגושי שומן מה שמאוד לא היה מקובל בהופעות מחול קודם לכן. קשה לי להסביר איך הדבר הזה ניטמע לתוך השפה היומיומית אבל אני יודע על בשרי שהוא משנה את החשיבה שיש לך לגבי החומר שממנו אתה עשוי.

"אני זוכר עבודה של מאגי מארן שבמשך למעלה משעה נותנת לרקדנים רק לצאת ולהכנס לבמה בשינויים מינוריים, המפגש הראשון שלך עם זה מטריד, מה יש כאן? למה אף אחד לא עושה דברים וירטואוזיים. ואחרי שעה של כניסות ויציאות כשההופעה נגמרת אתה מבין איך אנשים נכנסים לחלל ואיך אנשים יוצאים מחלל, לא איך רקדנים עושים את זה אלא איך קהל של אנשים מתנהל ביחס לחלל מסויים, איך הגופים נמזגים לתוך חלל מסויים. מה מידת החיכוך, מה הפוטנציאל לאי שביעות רצון, מה הפוטנציאל להרמוניה. תחשבי כמה זה רלוונטי לישראלים שרוצים לעלות או לצאת מהאוטובוס".


רותם-תשח-גדי-דגון.jpg
רותם תש"ח, צילום: גדי דגון

"המחול בישראל מנסה בהמון אופנים לא להיות ישראלי"

איך בחרתם את העבודות לפסטיבל?

"התהליך השנה היה שונה. כתבתי קול קורא שהיה ספציפי מדי וכשלא היתה הענות גדולה הבנו שהכוריאוגרפים לא רוצים נושא או פריזמה להתבונן דרכה. הפעם הכוריאוגרפים יצאו והנכיחו את עצמם ואנחנו בחרנו מתוכם את אלה שהרגשנו שהרעיונות שלהם הם משהו שאפשר לעבוד איתו".
 
ומאיפה הגיע עניין הדורות?

"אחרי שבחרנו הבנו שכולם מאוד צעירים והיה חסר לנו לראות אותם ביחס ליוצרים ותיקים יותר וזה פתח את האפשרות לתת לסצינה של המחול בארץ איזה מבט אחורה.

"המחשבה היתה לסכם את התקופה מאוהד נהרין, תחילת שנות ה-90, ועד היום מה שהביא לתוך הפסטיבל את ענת דניאלי, סער מגל, ניב שינפלד ואורן לאור, ורועי אסף שנמצא באמצע בין שני הדורות. וכך נוצר הפסטיבל.

"המטרה, הנסיון, והרצון שלנו היו לבדוק אם יש הבדלים בין הכוריאוגרפים מהדורות השונים ואם כן אז מה הם. בעצם כל הפסטיבל מתעסק בזכרון ובשחזור ובנסיון לראות מה הצטבר פה ב-25 השנים האחרונות".

למה רק משנות ה-90 למה לא הלכתם יותר אחורה?

"כי לפני שנות ה-90 היה הופך את זה כבר לארכיון. אין משתתפים פעילים שנמצאים על הבמה מהתקופה שקדמה לשנות ה-90, הם לא מזוהים, הם בגדר סילואטות אפילו שהרבה מהם עדיין פועלים במוסדות וחלק גדול מהם מלמד. מה גם שלמשתתפים הכי צעירים יש את הזכרון אחורה עד אוהד נהרין".

פסטיבל-אינטימדאנס-4-יחצ.jpg
אינטימדאנס , צילום: יח"צ

יש כזה דבר מחול ישראלי?

"כולם קוראים לזה מחול ישראלי אני מאוד לא אוהב את המינוח הזה, המחול בישראל כמעט מראשיתו מנסה בהמון דרכים להיות לא ישראלי. הוא מנסה להיות אירופאי, הוא מנסה להיות אמריקאי, הוא מנסה להיות ציוני ולא יהודי. אין כאן אמיתה אחת ברורה נוקשה יש כאן מדינה שלמה של מהגרים שמנסה בהמון דרכים להגדיר את עצמה אינסטנט. עכשיו אנחנו אחרי הרגע של האינסטנט אנחנו רוצים להבין למה ההשפעות המרכזיות על המחול כאן הם תיאטרון ההבעה מגרמניה".

זה נדמה לי או שיש פחות עבודות השנה או נסיון לתת מקום לעבודות ארוכות יותר?

"אחת מההחלטות האמנותיות היתה לא להעלות יותר משלוש עבודות בערב גם מבחינת הקהל אבל גם מבחינת הניהול האמנותי. אתה יכול עם יד על הלב לעבוד רק עם מספר מצומצם של אמנים מבלי לאבד את הידיים והרגליים. אחרת אתה לא באמת נותן ליווי, ולא מאפשר להם להשתמש בך. השנה יאיר ורדי ואני התחלקנו בליווי ונאוה צוקרמן סייעה לשנינו מה שיצר תהליך הרבה יותר מעניין ועמוק והעבודות יראו בהתאם".

שדות תעופה

כמנהל אמנותי אתה נוטה לבחור את אלה שדומים לך או את אלה ששונים ממך?

"אני בעיקר בוחר את אלה שאני יכול לדבר איתם. אלה שאני מרגיש שמה שהם עושים באיזה אופן מסקרן אותי. לא משנה אם זה דרך הקונספט או דרך האסתטיקה או דרך איזו תחושה או דימוי. זה יכול להיות משהו מאוד קטן אבל ברגע שאני מרגיש שמשהו מסקרן אותי זה מספיק לי. ברור שחשוב לי שאלה יהיו יוצרים שיש לי דיאלוג איתם. שזה לא יהיה שיח חרשים או מלחמת אגו או כאלה שיגידו לי בסדר בסדר. ואלה חייבים להיות יוצרים שאני נהנה לעבוד איתם, שהם מרגישים שאני יכול לתרום לעבודה שלהם, ושאני מרגיש שהם יכולים לתרום לסקרנות שלי, לפתח אותה".

דבר קצת על תהליך העבודה

"בשנה שעברה רציתי שכולם ימריאו משדה התעופה שאני בחרתי, אז הייתי מאוד עסוק בלארגן את סידורי ההובלה לשדה התעופה שלי. ברגע שהם המריאו, הכל היה טוב, אבל לקח לי הרבה זמן להביא אותם לשם. הייתי צריך להסביר להם מה הסקרנות שלי, להתעקש לדייק, להגדיר, וגם לדאוג שזה יהיה קשור לרעיון הראשוני איתו הם באו. היה הרבה יותר משא ומתן בשביל לגרום להם לבוא אלי.

"השנה, בגלל שויתרתי בשמחה על הקול קורא, לא הייתי צריך לבזבז זמן ואנרגיה כי הגעתי מהתחלה לשדות התעופה שלהם. כל אחד מהם המריא משדה אחר וזה הרגיש מאוד בסדר. הם אולי לא ידעו לאן הטיסה מגיעה אבל היה מטוס והיתה טיסה".

פסטיבל-אינטימדאנס-2-יחצ.jpg
אינטימדאנס , צילום: יח"צ

אני רוצה לחזור איתך רגע אחורה. אם הכוריאוגרפיה נמצאת בכל רגע ורגע ובכל חזית של החיים למה חשוב לך שהגופים על הבמה יהיו כאלה שעברו הכשרה כרקדנים?

"קשה לי נורא לענות על שאלה כזאת. אני כן חושב שצריכה להיות איזו הכשרה לגבי העולם התנועתי, איזה שהוא איש מקצוע. זה לא חשוב לי אם אתה פנטומימאי או אקרובט או רקדן בלט או שרכבת על סוסים כן חשוב לי שאלה יהיו אנשים שעברו איזו הכשרה גופנית ומתוך כך הם יודעים יותר  על הגוף. אני צריך אנשי מקצוע. אנשים שיש להם את הכלים ואת היכולת לייצר את השיחה הנכונה. אנשים שיכולים להמציא את השיחה הזו בשביל הקהל הם רק אנשי מקצוע.כאלה שעושים ועוסקים בפעולה הפיזית".

איזו חוויה אתה רוצה שהפסטיבל יתן לקהל?

"מה שמאוד הייתי רוצה שיקרה זה שכשאנשים יצפו בעבודה של כוריאוגרף הם יקבלו את העיניים שלו לגבי המציאות, והעולם התנועתי שלהם כתוצאה מזה יהפוך להיות יותר קל יותר, נעים יותר, משוכלל, פחות מסוכסך. עולם ומלואו".


 
עבודות אינטמדאנס יעלו בחמישה מקבצים:  דורות 1: בר אלטרס, סיגל דהן, ניב שיינפלד ואורן לאור
דורות 2 - רועי אסף, דורות 3 - שני גרנות ונבו רומנו, ענת דניאלי, דפנה הורנצ'יק וגיא רייכמן. דורות 4 - סער מגל. דורות 5 - מופע סגירת הפסטיבל - שיר חכם ועידו פדר בתאריכים 10-7 באוגוסט 2014 בתיאטרון תמונע בתל אביב. מחיר כרטיס לתוכנית: 65 ₪. מחיר כרטיס משולב לשתי תוכניות ויותר: 50 ש"ח לתוכנית. טל': 03-5611211

פסטיבל אינטימדאנס - דורות 1

פסטיבל אינטימדאנס - דורות 2

פסטיבל אינטימדאנס - דורות 3

פסטיבל אינטימדאנס - דורות 4

פסטיבל אינטימדאנס - דורות 5



06/08/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע