סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2018 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
3031
ריאיון
 
מאת: ענת זכריה אינטימדאנס מאחה את השברים
 

 
 
כשהוצאנו את הקול קורא לפסטיבל, היה ברור לנו שנקבל בעיקר הצעות מאוד פוליטיות. להפתעתנו, רוב רובן של ההצעות התכנסו פנימה אל האישי, אל שברון הלב והציפיות. יכול להיות שהשבר עם המציאות הפוליטית הוא עד כדי כך חריף שאנחנו אילמים מולה כמעט לחלוטין, או שהיא חדרה למקומות הכי אישיים שלנו."

בין האישי לפוליטי: אוצרי הפסטיבל הכי בועט בתמונע, ענת כ"ץ וארז מעין שלו, מדברים על החלום ושברו

 



לחדש או להתייאש?
 
פסטיבל "אינטימדאנס" הוא במה ליוצרי מחול בתחום הפרינג', או ליתר דיוק, מעין האח הקטן והפרוע של פסטיבל "הרמת מסך" הממלכתי. קשת היוצרים שהציגו בו מיצירותיהם במשך השנים מגוונת: מרננה רז וסהר עזימי, דרך שרון אייל ומתן זמיר ועד יסמין גודר, רועי אסף והלל קוגן.
 
הפסטיבל, שנולד לפני 19 בתיאטרון תמונע, וידע אוצרים מתחלפים תחת הנהגתה של נאוה צוקרמן, עבר לפני שנה לידיהם הבטוחות של צמד היוצרים ענת כ"ץ וארז מעין שלו, יוצרים רב תחומיים שמשלבים כוחות משנת 2009 לאחר שנים של יצירה בנפרד.
 
בכל שנה נבחר לאינטימדאנס נושא אשר מולו - בעזרתו וכנגדו -  מוזמנים האמנים המשתתפים לנסח את עבודותיהם. השנה הנושא שנבחר הוא "שבר", ואינטימדאנס 2018 מציע "מפגש עם רגע השבירה וההישברות; עם הצליל הצורם שגרם לשבר; עם התדר של השלם ושל כל רסיס שהתנפץ מתוך השלם; עם הרס ופוטנציאל של בניה; עם שברים אישיים, פרטיים וקולקטיביים. עם השבר מגיעה גם התעוררות ועמה החלטה: האם לאסוף את השברים או לזרוק אותם לפח, האם לפנות את ההריסות או לחיות ביניהם ובתוכם, האם לשחזר, לחדש או להתייאש". 
 

גלעד ירושלמי, צילום: דוד קפלן

קפיצת אמונה
 
 
בניגוד לפסטיבלים כמו א-ז'אנר ופסטיבל תמונע, מה אופיו של פסטיבל אינטימדאנס?
 
"פסטיבל אינטימדאנס הוא פסטיבל לבכורות במחול, פרפורמנס, אינסטליישן וכולי, כאשר הדגש הוא על גוף ופיזיות באופן עיקרי ומהותי. כמו כן הפסטיבל סובב סביב תמה המשתנה כל שנה. זהו פסטיבל אינטנסיבי בן ארבעה ימים וכולל 15 יוצרים צעירים וותיקים שיציגו עבודות בבכורה ועוד חמישה יוצרי אמנות רב תחומית שיציגו מיצבים ומיצגים ברחבי התיאטרון לאורך כל ימי הפסטיבל. פלטפורמה נוספת שמייחדת את הפסטיבל - במת סטודנטים  - במסגרתה נפגשנו עם תלמידי בתי הספר להכשרת רקדנים ברחבי הארץ ובחרנו מתוכם נציגים לפלטפורמה שתפגיש ביניהם דרך סדנאות משותפות ומופע משותף בו יציגו את עבודות הביכורים שלהם". 
   
גם השנה ההפקות מסתובבות סביב נושא אחד והפעם: "שבר". מה מסתתר מאחורי זה?
 
"ה'שבר' השנה ממשיך בקו ישיר את תמת הפסטיבל בשנה שעברה - "תגובה הולמת". בשנה שעברה דנו בשאלת הרלוונטיות של התגובה למציאות, כיצד ואם אפשר להגיב למציאות המשתנה ללא הרף. העבודות סבבו סביב נושאים אישיים, פוליטיים וחברתיים. השנה, הסתכלנו סביבנו על העולם והיה נדמה לנו שהוא כבר לא רק מזמין תגובה אלא שאין לנו ברירה אלא להשתנות בתוכו. נקודות שבר ומשבר נראו בכל מקום, עד להתפקעות. בפסטיבל אנחנו מציעים דיון בצורות וסוגים שונים של שברים הנגרמים כתוצאה מהמציאות הנפיצה שסביבנו. מה שהפך את העבודות ליותר אישיות, חושפניות ומלאות בשברים אישיים של היוצרים מכל מיני סוגים -  מהפיזי לנפשי, מהאישי לפוליטי". 
 

ארז מעין שלו, מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי, ענת כ"ץ, צילום: גדי דגון


מהו הקו המנחה או הקונספט שהתגבש והוביל את ההחלטות האמנותיות שלכם? מה מרכז הכובד בתהליכי החשיבה על הפסטיבל?
 
"מרכז הכובד הוא בעיקר לנסות ליצור חוויה שלמה של יצירה ושל צפייה. היה חשוב לנו ליצור מתוך מחשבה תהליכית, ובמקביל גם לנסות ולרקוח חוויית צפייה שתהייה שלמה בכל אחת מהתכניות של הפסטיבל. השתדלנו מאוד שכל מופע יעלה שאלה ושכל ערב (שיש בו מספר עבודות) יעלה איזושהי שאלה גדולה יותר, הנוצרת מהחיבור ביניהן.

"בנוסף, היה חשוב לנו שעבודות המחול/פרפורמנס יישארו בלב העשייה, אך שהן יהיו נטועות בתוך מעטפת משלימה משמעותית, כך שהצופה שמגיע חווה פסטיבל שלם של יצירות שמעשיר את הצפייה. בנוסף, אנחנו מפיקים חוברת מאמרים בעריכת ד"ר עידית סוסליק שתחולק לבאי הפסטיבל שבה כותבים בתחומי ידע שונים מגיבים לעבודות השונות, ובתקווה יוכלו להציע לצופים מפתחות נוספים להבנת היצירות". 
 



שירה אביתר וג'וזט וויגאן, צילום: דוד קפלן


עטופים מכל עבר

 
 
איך מנהלים או אוצרים פרויקט מהסוג הזה?
 
"פסטיבל בכורות הוא תמיד מסע אל עבר הלא נודע. לאחר שהפצנו קול קורא לפסטיבל וקיבלנו הצעות מיוצרים, היה חשוב לנו לא לדרוש פרזנטציות מרובות, אלא אחרי קבלת ההצעות ופרזנטציה אחת בחרנו את היוצרים שאיתם נעבוד ויחד עשינו leap of faith לעבר הלא נודע, יד ביד. ניסינו לבחור את היוצרים המעניינים ביותר עם היצירות המעניינות ביותר, ובמקביל לשמור גם על עין אחת שמתבוננת על המכלול - על איזה פסטיבל אנחנו יוצרים. בשלב הבא, לאחר שהבנו את הפסטיבל המתגבש, פנינו ליוצרים מתחומי אמנות שונים והצענו להם להשתלב בנושא כפי שהם תופסים אותו. לאורך חצי השנה האחרונה אנחנו מלווים את היוצרים, מכל מדיה, בסטודיו ובבית הקפה, באימייל ובוואטסאפ, בתיאטרון ובגלריה, עד לרגע המוזר הזה שבו מביטים קדימה ומבינים - יש פסטיבל".


 
תמונת יחסי ציבור

מה מבחינתכם תחום האחריות שלכם כאוצרים ומנהלים אמנותיים?
 
"יש כמה תחומי אחריות המתקיימים במקביל, ראשית - היוצרים. המפגש והדיאלוג הראשוניים הם יריית הפתיחה להבנה לאיזו אינטנסיביות של ליווי אמנותי כל יוצר זקוק - צמוד או מרחוק... אחר כך ההבנה של סוג הליווי - פגישות, חזרות, התכתבויות או הכל ביחד, כשכל המהלך כמובן נעשה לטובת היצירה והיוצרים. הקהל וחוויית הצפייה גם הם בתחום האחריות, לכל יצירה בנפרד ולחוויה כוללת של הפסטיבל כולו. העיצוב והשפה הגרפית נעשים גם הם בדיאלוג משותף עם הצלמים והמעצבים. עיצוב התאורה עובר תהליך דרמטורגי בשיתוף עם מעצבי התאורה וכמו כן דיאלוג מתמשך עם התיאטרון ורצונותיו. תפקידנו הוא לעטוף את הפסטיבל מכל היבט שלו - מהרעיון ועד לתכנית, מהיוצר ועד לצופה, מהעיצוב ועד לפרסום והשיווק, מהרעיון אל אולם התיאטרון".
 
מהו הרקע הנכון למנהלים אמנותיים? אילו שדות שיח רלוונטיים מבחינתכם ככאלה?
 
"זו שאלה מעניינת. התקופה הפוסט-מדיומלית שבה אנו מצויים מאתגרת את הגבולות שבין תחומי הדעת והיצירה, ומזמינה דיון אינטרדיסציפלינרי וגם זליגות מתחום לתחום. גם אנחנו בעצמנו מגיעים מעולמות שונים ומתנסים בתחומי אמנות שונים, וההיכרות שלנו עם עולם המחול והפרפורמנס וודאי שמשמעותית ומובילה לפסטיבל שנוצר, אך לא מן הנמנע שמנהלים אמנותיים משדות אחרים לגמרי יוכלו להביא נקודת מבט רעננה ואולי להציע אלטרנטיבות מרתקות. ובכל זאת, אנחנו עדיין מאמינים במומחיות כיצרן של ידע קולקטיבי, שהתעלמות ממנו תזיק לעניין". 
 



מירב דגן, צילום: אופיר בן שמעון


"אנחנו לא חוצים גבולות"
 
 
בדרך כלל אנחנו מחפשים או נוטים לאסוף סביבנו את אלה שדומים לנו. אם אני חושבת על שלושה אלמנטים שעבורי נוכחים ביצירות של שניכם אלה: תחושת מעבדה, מערכת יחסים עם הקהל וחוש הומור. בדיעבד אתם חושבים שחיפשתם את היוצרים והיוצרות שדומים לכם או דווקא את אלה ששונים מכם?
 
"באופן כללי אנחנו חובבי אמנות בכלל ומחול בפרט, ולחלוטין לא מסוג אחד. אנחנו מעריכים יצירות טובות באשר הן, ופתוחים מאוד ליצירות ששונות מאוד מאלו שאנחנו יוצרים. מראש לא חיפשנו יצירות עם מכנה משותף צורני או דרמטורגי, אלא רק תמטי, וגם מבחינה זו הקשר יכול להיות מאוד ראשוני. גם מבחינת הליווי האמנותי שלנו, היה חשוב לנו שהיצירות יהיו הכי טובות שהן יכולות להיות, כלומר, היצירות הטובות ביותר של כל יוצר, מתוך עולמו ומהשפה האסתטית שלו. בהתאם, היצירות בפסטיבל מאוד מגוונות ושונות זו מזו. אם נחפש בכל זאת מכנה משותף, יכול להיות שזה הרצון לתקשר החוצה רעיון באופן נגיש ונהיר".


 
תמונת יחסי ציבור
 
האם להערכתכם הדיאלוג עם מנהלים אמנותיים של פסטיבלים יכול להחליף את עבודת הדרמטורג שהפך בשנים האחרונות לנוכחות משמעותית במופעי מחול?
 
"אולי זו שאלה שקשורה בכימיה ובקשר שנוצר בין היוצרים למנהלים האמנותיים. כשנוצר קשר המאפשר שיתוף פעולה אז התהליך הוא מאוד טבעי. בתוך ליווי שכזה, אנחנו תמיד 'עין חיצונית' וטרייה יחסית לעבודות. אנחנו בדיאלוג אבל לא נמצאים בכל חזרה, כך שניתנת לנו הפריבילגיה להיות 'צופה חיצוני' ולשקף ליוצרים את חוויית הצפייה. מתוך השיקוף הזה אנחנו מדייקים את התמות והמחשבות הראשוניות של היוצר, מה שייך או לא שייך ליצירה, וממלאים את תפקיד הדרמטורג".
 
עד כמה אתם מצליחים להישאר רק עין חיצונית, מלווה?
 
"עד מאוד. אולי בגלל שאנחנו יוצרים בעצמנו, אנחנו מבינים עד כמה חשוב לא לחצות גבולות. אנחנו מתריעים אם נדמה לנו שמשהו לא מדויק ליצירה, מתעקשים על הדיאלוג רק עד לנקודה בה חייבים לשחרר את ההחלטות לידי היוצר. בסופו של דבר העבודות הן לא שלנו, ואנחנו חתומים רק על ליווי אמנותי. היוצר צריך להיות שלם עם היצירה שלו והוא גם זה שימשיך להריץ אותה אחר כך".
 
איך שומרים לאורך זמן על "עין טריה" וביקורתית?
 
"אופי העבודה שלנו, כצמד יוצרים, בנוי כל הזמן על שיקוף, ערעור, חשיבה מחודשת ודיאלוג המחזיר בכל שלב לשאלות היסוד שבבסיס העבודה. זה חלק מגן-העדן-והגיהנום שהוא יצירה בזוג. 




תמונת יחסי ציבור




"המדיומים כבר התערבבו מזמן"
 
אתם יוצרים ביחד כבר הרבה זמן, מה הכוח היחסי של כל אחד ואחת מכם?
 
"מ-2009 אנחנו בונים ומפרקים, הדבר שאנחנו נהנים ממנו (ובתהליך גם קצת סובלים ממנו) הוא המסקנות החדשות והמשותפות שאנחנו מגיעים אליהן יחד. גם אם אנחנו לא מסכימים באופן מהותי וגורף בנקודות קריטיות בעבודה המשותפת שלנו תמיד יתקיים דיאלוג שבסופו לא יישאר מטען ולא תהיה פשרה, אלא מחשבה חדשה שהיא כנראה יותר טובה מההצעות של שנינו. אנחנו מגיעים מתחומים שונים - מחול ותיאטרון, אבל כבר מזמן שני המדיומים האלו התערבבו ונוספו אליהם מדיומים אחרים. באופן טבעי ענת תקח יותר את הטיפול בפיזיות וארז את הדרמטורגיה אבל זו לא חלוקה מוחלטת ושנינו ניגשים אל היצירות עם כל הכלים שיש באמתחתנו". 
  


תמונת יחסי ציבור

כשאתם אומרים: "באופן טבעי ענת תיקח יותר את הטיפול בפיזיות וארז את הדרמטורגיה". מה זה אומר על נקודת המבט של כל אחד מכם? על מה כל אחד מכם מסתכל (בנפרד) כשהוא ניגש ליצירה, מה מוביל?
 
"אנחנו ניגשים ליצור תמיד מתוך דיון שבו עולים כל הדברים שמעניינים אותנו באותו הזמן  ואילו פורמטים עשויים להתאים לדברים האלה. תחילת עבודה היא תמיד מתוך דיון משותף, וכניסה משותפת רק של שנינו לסטודיו לתרגילים, ניסיונות ותחילת מחקר פיזי. בשלב הבא ענת תתחיל את החזרות עם הפרפורמרים בבנייה של חומרים תנועתיים, אבל אלה לרוב יתפרקו עם הכניסה של ארז לטובת העמקה משותפת. המהלך הזה יכול להתרחש בכמה סבבים, עד שנבנית השפה של העבודה והמבנה מתחיל להתייצב. משלב מסוים שנינו נמצאים בחדר החזרות ואז הכל מתחיל להיבנות ולהתפרק תדירות.
 
"בעבודת ליווי מול יוצרים, הפתרונות לדיוק היצירות יכולות לבוא מהרבה מאוד כיוונים. בעבודתו של יוצר, קל מאוד לאבד פרספקטיבה. כאן שנינו יכולים לסייע, לכוון ולפתוח שאלות מכיוונים שונים. האישיות והרקע של כל אחד מאתנו יובילו, מן הסתם, למענה מעט שונה, כך שענת מובילה יותר פתרונות 'תנועתיים' וארז יסייע במהלכים דרמטורגים, אבל הדברים מאוד לא מוחלטים. לאורך שנות העבודה המשותפת שלנו, קשה כבר לומר באופן מוחלט שענת היא ה'פיזית' וארז הוא ה'דרמטורג', הדברים מתערבבים הרבה מאוד פעמים. גם הפתרונות וההעמקה הם כמעט תמיד לא מתחלקים ל'פיזי' או 'דרמטי' באופן מוחלט אלא מורכבים יותר ובנויים מיותר שכבות".
 
העבודות קצרות מאוד, יש להן חיים אחרי הפסטיבל?
 
"לעבודות קצרות יש מקום לעלות בערבים משותפים. זאת פלטפורמה מקובלת מאוד בעולם המחול ורבים משתמשים בה. יצירות רבות גם מקבלות במה בפסטיבל וממשיכות לתהליך שבסופו הן הופכות לעבודה באורך מלא".  
 


איזה מגמות אתם מזהים דרך היצירות שעולות בפסטיבל?
 
"כשהוצאנו את הקול קורא לפסטיבל, היה ברור לנו שנקבל בעיקר הצעות מאוד פוליטיות. להפתעתנו, רוב רובן של ההצעות התכנסו פנימה אל האישי, אל שברון הלב והציפיות. יכול להיות שזו המגמה שאנחנו מזהים, והתשובה היא די מדכאת. יכול להיות שהשבר עם המציאות הפוליטית הוא עד כדי כך חריף עד שאנחנו אילמים מולה כמעט לחלוטין, ומצד שני עד כדי כך שההדים שלה מגיעים למקומות הכי אישיים ורגשיים של האדם הבודד. מבחינת אופני היצירה והתצורה האמנותית אנחנו מזהים חזרה אל הגוף, פחות ופחות שימוש במסכים ופירוטכניקה ויותר שימוש בגוף הפרפורמר, ובממשק הצמוד שבינו לבין הצופה". 


 
ארז מעין שלו וענת כ"ץ, צילום: אסקף

יש יצירה שעולה בפסטיבל שאתם מצטערים שלא אתם יצרתם אותה?
 
"מצד אחד, ממש כולן. מצד שני, כל יצירה מכילה את ה-DNA של היוצרים אותה  באופן כל כך מובהק, שלא היה סיכוי שאנחנו היינו היוצרים שלה, ואנחנו אוהבים את זה". 



אירועי פסטיבל אינטימדאנס 2018 יתקיימו בין התאריכים 30-27 ביוני 2018 בתיאטרון תמונע. להזמנות כרטיסים: 03-5611211 או
באתר תמונע
 



20/06/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע