|
|
|
אירוע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כתיבה ובימוי: אודי בן סעדיה מוזיקה: דידי ארז |
|
|
|
|
"בגיל שתים עשרה. בגיל שתים עשרה בדיוק קמתי אני, הבובה המלכה האהובה. קמתי בתוך שלולית. ואבא. אבא שלי שעובד בתור משגיח כשרות במפעל של העופות, אבא שקם כל יום מוקדם בבוקר, ואומר כל בוקר אחרי התפילה - "הרוצה לאכול בשר בהמה וחיה ועוף, מצוות עשה מן התורה שישחט ואחר כך יאכל".
אבא שלי אומר לי: איך. איך ככה בגיל שתים עשרה עוד עושה פיפי במיטה כמו פגר רע. כמה שנים עוד אפשר? עושה לנו בושות בתוך המשפחה, עוד מעט ילדה גדולה עוד מעט הולכת בית ספר תיכון ממלכתי. עושה לכלוך כזה בתוך מיטה וכל צעקות ובקשות ותחנונים של אמא לא עוזר. לא עוזר.
ואחר כך קם ומנקה ידיים טוב טוב מנוצות ומדם של עופות. ואחר כך שוטף ומנגב את הידיים טוב טוב מהטומאה. ואחר כך מתפלל תפילת מנחה ולוקח אותי ביד ומביא אותי לאיש הזקן בקצה הפרדס. האיש הזקן, האיש שנותן, האיש שמשאיר אחריו נסים ברכות וישועות שמבעיר באנשים אש חיים, איפה שאש חיים גדולה מזמן כבתה."
סיפור על ילדה. סיפור על טומאה וקדושה. סיפור על ילדה מחוללת ועל זיכרון ישן שמתעורר יום אחד, מתהפך על צד, חושף שיניים צהוב של איש זקן, יורק שאריות של חושך מתוך פה, ויוצא מהבית לחפש נקמה.
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|