|
|
|
 |
פסטיבל ישראל |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי ועיצוב: טום לוז (עיצוב במה)
ניהול מוזיקלי: מטיאס וייבל
שחקניות: ג`ק מק`ניל, דניאל פינטאודי, סולי רות`ליסברגר, סמואל סטרייף, מטיאס וייבל |
|
|
|
|
סיפור רפאים מוזיקלי
ב-1970 אישה אנגלייה בשם רוזמרי בראון חשפה יצירות לא מוכרות שכתבו גדולי המלחינים ובהם באך, ליסט, שוברט, שופן, בטהובן ודביסי. בראון, אלמנה ואם לשניים ונטולת השכלה מוזיקלית פורמלית, סיפרה כי ליסט היה המלחין הראשון שתִקשר איתה מן המתים וביקש שתעזור לו להשלים יצירה שלא הספיק להשלים ולפרסם בחייו. כך החל שיתוף פעולה פורה בינה לבין שורה של מלחינים ידועים מתים.
על בסיס סיפורה האמיתי של בראון והמוזיקה של המלחינים המתים, בנה המוזיקאי והבמאי טום לוז מופע שהוא עבודת תחרה המשלבת בכישרון ובעדינות נדירים אלמנטים מוזיקליים עם אלמנטים תיאטרליים וּויזואליים.
המוזיקאים–שחקנים שלו שוזרים לאורך המופע את היצירות שחשפה בראון כאילו היו בשׂוֹרה שנשלחה מן העולם הבא. הטיפול הבימתי של לוז בגעגוע של בראון לבעלה המנוח רגיש ומרגש; באופן פואטי הוא מצייר את דמותה ואת סיפורה, ומעורר באמצעותם שאלות שאין עליהן תשובות, כמו היכולת לתקשר עם המתים, נוכחותן של רוחות רפאים בחיינו, גלגול נשמות והתמודדות עם היעדר.
לוז חוקר את תחום התיאטרון המוזיקלי, ובוחן ביצירותיו כיצד תופעות שאין להן קול או צורה יכולות לקבל עדות על הבמה. הוא יוצר במיומנות ובדיוק עקבות וצללים של אותן תופעות, משתמש באמצעים מוזיקליים וחזותיים כדי לגלות חלומות ולחשוף אותם, ובורא בשפתו הבימתית הייחודית עולם שהדברים מופיעים בו כמו בקסם.
המופע באנגלית, בגרמנית ובצרפתית בתרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|