 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיאטרון יידישפיל |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: יענקלה אלפרין ושמואל עצמון
תפעול תאורה: יואל זילברג
מוזיקה: דוד קריבושי |
|
|
|
|
על פי מנדלי מוכר-ספרים
בנימין וסענדערל, שני יהודים עניים מאחת העיירות בתחום המושב ברוסיה של פעם יוצאים לדרך להגשים את חלומם – לאתר את עשרת השבטים האבודים ולהגיע לארץ ישראל. בנימין הוא הוא איש החזון והחלום וסענדערל ארצי ומעשי. מעין דון קישוט וסאנשו פאנשה היהודים.
הם יוצאים לדרך ובמסע קומי מופלא עוצרים בפונדק, בעיר הגדולה, בנהר ואף נחטפים לשירות צבאי. אחרי תלאות והרפתקאות שונות ומשונות, הם לא מגיעים לשום מקום וחוזרים הביתה אל העיירה שלהם.
המחזה הוא עיבודו של הרומן של מנדלי מוכר ספרים אשר בצד הסימפטיה והחמלה שהוא חש כלפי גיבוריו, הוא גם תוקף ביצירתו את השנור היהודי, את העסקנים שעושים רוח, את הגברים שמתבטלים בעוד נשותיהם עובדות לפרנסת המשפחה. היהודי של מנדלי הוא ילד נצחי, פתי מאמין שנאחז בכל מיני אגדות, סיפורי מעשיות ורעיונות משיחיים.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (5 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 5. נו - מתי זה יוצג שוב? (ללא תוכן)
| אוריאל , מודיעין (25/05/2008) |
| 4. הפתעה
 | |  | | הצגה יפהפייה, יעקב בודו נפלא, הנאה גדולה גם למי שאינו דובר יידיש.
הוסף תגובה | |  | |  |
| 3. הצגה - מדהימה
| | | | אמש נכחנו בהצגה בנס-ציונה . ההצגה מצויינת ומוצלחת, צוות שחקנים נפלאים (בלי יוצא מהכלל) כל הכבוד על המשחק והביצוע של יעקב בודו וששי קשת . בקיצור לכו, לכו, לכו ולא להפסיד.
הוסף תגובה | | | | |
| 2. אופרטה
| | | | תיאטרון "יידישפיל", התיאטרון באידיש, לקח את סיפורו של מנדלי מוכר ספרים והפך אותו לאופרטה. הסיפור על ביניומין (ששי קשת), הוא דון קישוט שבעיירה ושל סנדרל "האישה" (יעקב בודו) הוא סנשו פאנסו שלידו, נשמר. הם יוצאים מן העיירה והולכים לארץ ישראל, מתוך אמונה בכתוב בספרים, מתוך חוסר הבנה מוחלט של העולם שבו הם חיים, ומסתבכים בצרות שוב ושוב. על הסיפור המגוחך משהו ועצוב משהו הוסיפו דוד קריבושיי מוזיקה יפה ויואל זילברג תוספות, בעיקר בעלות אופי מוזיקלי. התוספות הללו הפכו את סיפורו של מנדלי לאופרטה, הצגה שעיקרה שירים נאים, חלקם ללא קשר אורגני לסיפור העלילה. ששי קשת איננו בנימין השלישי גדול, אבל הוא זמר אופרטה נפלא. גם אירמה סטפנוב, בתפקיד זעלדע, אשתו של ביניומין, גם אנאבלה, בתפקיד קריינע, אשתו של סנדרל וגם מוניקה ורדימון, בתפקיד צועניה – שרות תפקידים אופרטאיים בצורה מעולה. בודו הוא סנדרל "האישה" כמו שמנדלי יצר, מסכן ומצחיק בעת ובעונה אחת. הקטעים שזילברג וקריבושיי הוסיפו, לא מתקשרים למנדלי, אבל מתקשרים היטב לאופרטה שזילברג רקח פה, גם בעיבוד שעיבד את היצירה של מנדלי וגם בביום מעולה. זילברג נעזר בעיצוב מקסים של הבמה שעיצב ניצן רפאלי. התוצאה הסופית תבשיל נאה, אופרטה כהלכה, עם קצת מנדלי. אפילו מי שהאידיש אינה אומרת לו דבר, יכול ליהנות מההצגה (דרך התירגום שבכתוביות), מהמוזיקה של קריבושיי והעיקר משירתו של ששי קשת.
זה העתק מהבלוג שלי, מהכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=866263
ושם יש גם תגובות על הביקורת הזאת.
הוסף תגובה | | | | |
| 1. מסעות בנימין השלישי - נפלא
| | | | צפיתי בהצגה אתמול ונהניתי מכל רגע. כאחד שצופה הרבה בהצגות, גם בלונדון וניו יורק, ממליץ מאוד על הצגה זו. בימוי מודרני מעודכן להיום. משחק יפה וטוב של השחקנים. בקיצור - ערב מהנה.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|