 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
ביוגרפיה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: הלן מילר, קאמי קוטן, ליאב שרייבר, ליאור אשכנזי, רמי הויברגר, דביר בנדק |
הופעה ראשונה: 2023
ארץ מקור: בריטניה
משך הופעה: שעה ו-40 דקות
|
|
|
|
הסרט, שהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ברלין האחרון, לוקח אותנו בדיוק 50 שנים לאחור, אל מלחמת יום הכיפורים, ועוקב אחר מספר ימים בחייה של ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר - הרביעית מאז קום המדינה, והאישה הראשונה והיחידה בתפקיד זה. מדינאית שזכתה להכרה בינלאומית נרחבת, כאשר דווקא בארץ היא זכורה בעיקר בהקשר של כישלון המלחמה ב־1973, שהוביל בסופו של דבר להתפטרותה.
ביקורות
ב-1982 נעשה סרט טלוויזיה אמריקני, "אישה ושמה גולדה" (בימוי: אלן גיבסון), בו גילמה את ראשת הממשלה הישראלית המיתולוגית אינגריד ברגמן. מעניין – אם כי די בלתי אפשרי - לערוך השוואה בין שתי הענקיות ברגמן ומירן. על כל פנים, גולדה הנוכחית הרבה יותר קשורה נטו להיום, למועד ציון מלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. סרטו של גיא נתיב, שהוא כידוע זוכה אוסקר הסרט הקצר ("סקין") ובמאי עם עוד קבלות ראויות, בהן "מבול" ושני סרטים נוספים אותם ביים יחד עם ארז תדמור, "זרים" ו"הבן של אלוהים", לא עושה לצופה חיים קלים. מצד אחד הוא מדגיש את היותה של גולדה מנהיגה מוקפת גברים, ומצד שני מחפש דימויים ואלגוריות שיעידו על אישיותה המורכבת והמרתקת: כמו עשן סיגריות סמיך המיתמר אל-על ועשרות יונים הבורחות מהשובך.
לי אישית קשה כאן עם כמה דברים. הסרט דובר אנגלית, אם כי גם העברית משתרבבת לתמונה בדרכים שונות וזה יוצר שעטנז מבלבל. הלן מירן אמנם עושה עבודה טובה, אבל כמי שחי את התקופה (הייתי אז חייל במודיעין ביחידה 848, היום 8200, במדור שהתריע על המלחמה שבפתח), ראיתי לא מעט את גולדה בטלוויזיה ומירן נכנסה לדמותה, אם כי לטעמי לא עד הסוף. ייתכן שזה משום שנתיב ויתר על אפיון ריאליסטי נטו שלה, ובחר כאמור לעטוף אותה בשלל דימויים הממחישים בין היתר את רגעי המתח-חרדה-ייאוש שאחזו בה בתקופת המשבר הגדול ביותר בתולדות המדינה. או שאני פשוט זוכר גולדה אחרת, שייתכן כי נתיב אפילו לא ניסה להציג אחת-לאחת. על כל פנים, יש בדמותה בסרט מן הגרוטסקיות הקריקטוריסטית, מה שמרמז על כך שהבמאי בחר להרכיב פרופיל אמנותי שלה, סוריאליסטי במידה מסוימת, שפחות מתכתב עם המציאות והחיים עצמם. גם שורת השחקנים שמגלמים את המדינאים ואנשי הצבא של אותם ימים לא בהכרח תואמים את נפשות הפועלות האמיתיות של אז, שאני עדיין רואה לנגד עיניי, ממרחק השנים. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|