 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קומדיה |
|
|
|
|
| |
| Competencia oficial |
התחרות הרשמית |
|
|
|
|
|
| |
| בימוי: מריאנו קון וגסטון דופרט |
| שחקנים: פנלופה קרוז, אנטוניו בנדרס, אוסקר מרטינז, חוסה לואיס גומז, מנולו סולו |
הופעה ראשונה: 2021
ארץ מקור: ארגנטינה , ספרד
משך הופעה: שעה ו-54 דקות
|
|
|
|
קומדיה-דרמה. סרטם של מריאנו קון וגסטון דופרט. הומברטו סוארז (חוזה לואיס גומז), מיליארדר עתיר ממון ונכסים, מחליט ביום הולדתו ה-80 שהוא מעוניין להותיר חותם על העולם האמנות בכלל והקולנוע בפרט. הוא רוצה לממן סרט ייחודי, פורץ דרך, ומאחר שאין לו כל הבנה בתחום, הוא פונה ללולה קואבס (פנלופה קרוז), במאית אקסצנטרית מובילה, בעלת מוניטין וקבלות בסרטי ארט-האוס, בכלל זה זכייה בדקל הזהב בקאן. הוא מנחית עליה ספר רב מכר, שאת הזכויות לו רכש בממון רב, סיפור שבמרכזו שני אחים יריבים, ומאשר לה לשכור שני שחקנים יקרים שיש להם לא רק הישגים מקצועיים אלא שכל אחד מהם גם ניחן באישיות בעלת אלמנטים של חשיבות ערך עצמית גבוהה במיוחד. מדובר בכוכב המיינסטרימי פליקס ריברו (אנטוניו בנדרס) ובשחקן תיאטרון מוערך, איוון טורס (אוסקר מרטינז). כבר על ההתחלה מבינה הבמאית לולה, אישה אקסצנטרית, תחמנית ומניפולטיבית, שהיא תיאלץ להשתמש בכל הטריקים והשטיקים שהיא יודעת כדי "לאלף" את הכוכבים שלה, אם היא רוצה להוציא מהם את התוצאות הכי טובות שאפשר. וכך פוצחים השלושה במערכת יחסים מורכבת, כשלולה מוצאת כל פעם טריגר חדש כדי להתעלל בהם נפשית ולשבור את רוחם. אלא שיש לזה מחיר.
https://www.youtube.com/watch?v=_beIJOVGPiQ
ביקורות
קופרודוקציה ספרדית-ארגנטינית, כשבקודקוד שני במאים ארגנטינים, מריאנו קון וגסטון דופרט. זהו למעשה משל ארסי על עולם הקולנוע, האינטרסנטיות שבבסיסו והמניפולציות, המזימות והתככים שמניעים אותו מתחת ומעל פני השטח. כשקוראים לסרט "הבחירה הרשמית" ושולחים אותו לפסטיבל ונציה, שם הוא כמובן מתקבל ל"בחירה הרשמית" – זו כבר אמירה צינית.
גם נקודת המוצא של הסרט: טייקון מיימון החונך גשרים שהקים וכו', שמחפש מיזם אמנות, תחום בו אינו מבין דבר, עליו הוא יכול לשפוך כסף ואשר יאדיר את שמו, זו התבוננות מאוד אירונית על תעשיית הקולנוע ומה שבאמת עומד לעיתים מאחוריה. וכך אנחנו מקבלים סרט מאוד מודע לעצמו, עם הרבה דימויים המדמים מצבים שמתקיימים לכאורה בתעשייה בעת הפקת סרט. למשל, לולה, המתגלה כביצ'ית סאדו-מזוכיסטית מרושעת וחסרת מצפון, תולה סלע כבד מעל ראשי כוכביה בעת חזרות לסצנה מסוימת, כדי לגרום להם אימת מוות. או שהיא משמידה את כל פסלוני הפרסים בהם זכו, כדי לרסק להם את האגו. והכי סרקסטי, היא מאלצת את בת משפחתו של הטייקון המממן להתנשק ארוכות לנגד עיניו עם שני השחקנים ולאחר מכן איתה.
ועוד לפני שנכנסים לצילומים יש טוויסט דרמטי בעלילה, וגם בהמשך צפויה לצופה הפתעה גדולה. וכמה מילים על החזון הוויזואלי של הסרט. הוא מצולם, על ידי ארנו ואלס קולמר, בפנורמה רחבה ובשלל צבעים אקספרסיביים בוהקים, אה-לה סרטי אלמודובר. פנלופה קרוז מבצעת כאן את אחד מתפקידיה המשמעותיים ביותר. מגלמת את האישה הרעה והתככנית, עד הסוף. ואגב, היא ואנטוניו בנדרס, שחקנים די קבועים אצל פדרו אלמודובר, ובכלל אטרקטיבים מאוד, מופיעים ב"התחרות הרשמית" זה לצד זה. וגם בזה אפשר לראות תרגיל קידום מכירות של ההפקה למשוך עוד צופים בסרט. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|