סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: רוני דלומי כבר גדולה
 

 
 
לא יודע מי הכתיב את הקצב הגבוה. דלומי בהתנהלותה או ההפקה המוזיקלית. בכל מקרה היא מסתערת על הבמה, על המיקרופון, על השירה, מלאת תשוקה, משולהבת ואפילו מתודלקת, כמי שבאה מוכנה לטרוף את הקהל"
רוני דלומי מוכיחה כמה התקדמה והתפתחה, אבל מראה שיש לה עוד כברת דרך לעבור


יותר מכל זוכה של "כוכב נולד" אחר ובעצם יותר מכל יוצא או בוגר של כל תכנית ריאליטי מוזיקלית אחרת, רוני דלומי היא פלא.

לא רק על הצלחתה לזכות באותו תואר נחשק (בעונה השביעית), כמעט כנגד כל הסיכויים, חוות הדעת וההצבעות, אלא על הדרך המסחררת שעשתה מאז (2009), כיצרנית להיטים וריגושים לבנות נוער וככוכבת פופ מקומית. עוד בטרם מלאו לה 25 שנים.

אי אפשר להתעלם ממנה

אני לא מת על רוני דלומי כזמרת. היא לא מצליחה לרגש אותי. אני גם לא מתחבר ל"תמונת עולמה" ולנושאים (?) להם היא מחויבת באלבומיה הקודמים. וזה בסדר. היא לא חייבת ולו מן הטעם הפשוט שבגילי, אני רחוק מלהיות קהל היעד שלה.

עם זאת במציאות הפופ המקומית כשזמרת מצליחה להגיע לאלבום שלישי בתוך שש שנים, מפציצה את תחנות הרדיו ואת מצעדי הפזמונים בלהיטים ומצליחה לשמור על נוכחות חיונית בתוכניות טלוויזיה נצפות, במופעים ובהפקות שונות, אי אפשר להתעלם ממנה. על אחת כמה וכמה שהיא היוצרת המרכזית של "תסתכל עליי", אלבומה השלישי, שראה אור בחודש שעבר.

שמונה שירים (על פני 25:05 דקות) יש באלבום זה. את כולם כתבה דלומי בעצמה (מן הסתם בהשראת סדנה פרטית אצל הזמרת טל גורדון, קולגה שלי ב"הבמה"), מגמה הולכת, מתגברת ומסקרנת אצלה. אפשר להבין את הדחף שלה לחלוק עובדה זו עם רוכשי האלבום בפנייה הנרגשת בפתח חוברת המילים.

לטעמי היא מיותרת: גם אם זה חידוש מסעיר ומבורך מבחינתך, הניחי לנו לגלות זאת בעצמנו. חזקה עלינו שלא נחמיץ את הצעד החשוב של התפתחות והתבגרות בדרך להיות אמנית "רצינית".

רוני-דלומי-רפי-דלויה3.jpg
רוני דלומי (צילום: רפי דלויה)

יש בשירי האלבום חתירה ליניארית. למן "עושָה לי עיניים" הפותח, שדן בהיסוסים ובחששות שליוו את ההחלטה "לקפוץ אל תוך המים, ללמוד את עצמי טיפה, טיפה", לבדוק את הגבולות שהיא סימנה לעצמה, ולייחל לכך שלא תיפול, ועד "ללכת עד הסוף" השיר הנועל, שמתבונן לאחור בעיצומו של התהליך, בודק את מה שהספיקה והשיגה, מה הֵעֵזה ועל מה התגברה, בידיעה שעליה להיות נחושה, לדבוק במטרה ולא לוותר במלחמה שלה על שירים ולבבות.

השירים שלה הם שירים אישיים. שמותיהם אישיים. נוגעים בה ומתייחסים אליה. היא במרכזם. הקריירה שלה במרכז. גם שירי האהבה שביניהם, מהולים ושזורים בהחלטות של קריירה. ב"לשמור עליי" הגבר של חייה מגיע מרחוק כדי לשמור עליה "להיות אחת כזאת שלא תחשוף יותר מדיי". ב"תן לי דקה" היא מבקשת ממנו זמן כדי להמשיך בחיפושים העצמיים שלה, להתארגן על עצמה, להתייצב, להבין לקראת מה היא חותרת, וגם סבלנות ואורך רוח כדי להכיל אותה, על כל השטויות, הרגישויות, הסיבוכים והדמעות שלה (אגב, בהופעה היא מציגה אותו כמערכת היחסים שלה עם כעס. אני לא התרשמתי). ובשיר הנושא היא למעשה דורשת שיעמוד לצדה, שיתמוך בה בכל הרגעים הקשים של המאמץ והמאבק, כי "הוא יודע איך לגרום לי לחייך גם כשעצוב".

שיר האהבה ה"נקי" היחיד הוא "איש של לילה", שבו היה מתארת את אהובה כהיפך ממנה. היא אחת כזאת שבוקר בא לה טוב, והוא איש של לילה שחי כשהשמש ישנה. באופיו השיר הזה דואט, ולפחות הפזמון יכול להיות מושר על ידי גבר.

את שני השירים הנותרים הייתי מגדיר כדעתניים-ממזריים. "הכבשה הלבנה" הוא יציאה מתוקה. השיר שאני הכי אוהב באלבום (מותר לי!). כולם מדברים על הכבשה השחורה שבעדר, והפעם זו ההזדמנות של הכבשה הלבנה, אחת מני רבות, זו שהולכת בתלם ואין בה כל ייחוד - להציג את הקייס שלה, עם לא מעט הומור: "הכבשה הלבנה תמיד הולכת עם העדר, היא מבינה את החוקים, היא רוצה להיות בסדר/ לכבד את הגבולות, לקבל את הנקודות, לעשות שלא יריבו, לנגב את הדמעות... הכבשה הלבנה היא לא כבשה של מסיבות, היומן שלה מלא ויש לה תוכניות/ היא בדרך הנכונה, היא לא סתם מסתובבת, היא לא כבשה של סטוצים, היא כבשה מחוייבת". האם זו דלומי עצמה? ולמה, לכל הרוחות, הרחלים והאיילים, לא נכלל השיר הזה בהופעה?

גם "אתה אמרת" שווה ציטוט. הוא השיר היחיד שמיועד לי ולשכמותי, אלה שלא נתנו לדלומי הנחות ומכסחים לה את הצורה, על שיריה, אלבומיה ומופעיה הקודמים. עם כל הצניעות, כמובן. "אתה ידעת שלמילים שלך יש כוח, והמשכת לירות עליי בלי אזהרה/ אני נשארתי בלי שיר בלב, עם הכאב של עצם שתקועה לי בגרון... מי סגר לי, מי אמר לי, מי נטע את הספק? מי שתל בי את הפחד, מי אמר שהוא צודק?// מי אמר לי את כבר לא, מי שתק כשנשכתי את השפתיים/ מי הביט עליי ולא הסתכל לי בעיניים... לשמור על נקודה של אור, בתוך עולם שלא נתן לי כוח, אני רוצה לצרוח/ מה שידעתי אז ומתמיד, מי שאמר אז שיגיד". שיר של התרסה כנגד מי שהטיל ספק ביכולותיה.

   


בהאזנה לאלבום הוא עובר מתחת לרדאר. בהופעה הוא מקבל את הפוקוס ואת הכוח, עם ליווי קולי גברי ומעצים של שלושה מנגניה. היא עונה, בדרכה, על מה שאומרים עליה. מגלה סימנים של נחישות והתבגרות. שיר חשוב במיצוב העצמי שלה, אחד הטובים באלבומה החדש. וזה לא מקרה, שטל גורדון, המורה המנוסה, שותפה בכתיבתו, במיקודו ובחידודו.

כמלחינה, יש לדלומי לעשות עוד כברת דרך נכבדה. עובדה, היא לא כתבה אף סולו מלחני "תסתכל עליי" ושותפה בשבעה. ארבעה עם אביב קורן, נגן הפסנתר והקלידים שלה, והשותף לעיבודים (במחצית מהשירים) של המפיק המוזיקלי אורי אבני. בשניים נוספים קורן והיא נעזרים באבני. עם אבני הלחינה את "הכבשה הלבנה". ואילו קורן הלחין את "ללכת עד הסוף".

אבני שמבצר את עצמו כאחד המפיקים המוזיקליים הבולטים בפופ הישראלי הנוכחי (מלירן דנינו ועד מופע הארנבות של ד"ר קספר) מעניק ל"תסתכל עליי" - עם קלידים ותכנותים משלו - סאונד, מבע וכוח של פאואר-פופ. אף לא אחד מהם בלדה. מלבד קורן הוא נעזר בנגני אולפן מנוסים מן הרוק כאריאל טוכמן בגיטרות, תומר צדקיהו בתופים ומיכאל פרוסט בבס.

 

  

רוני-דלומי-רפי-דלויה2.jpg
רוני דלומי (צילום: רפי דלויה)

הופעה בקצב גבוה

אבני אחראי גם להפקה המוזיקלית של ההופעה, שאינה רחוקה באופייה מעבודת האולפן (מינוס כלי המיתר שגם כך אינם מובלטים). פופ'נ'רול שוצף, מלא עזוז וחסר מנוחה. לצד קורן בקלידים, איתמר מאירי בגיטרות, אבי חזות בבס, רן גנז בתופים, רוי זוזובסקי בחצוצרה ובר טל בטרומבון. הבלדה הראשונה מופיעה רק בהדרן הראשון, "מי אמר", מאלבומה הקודם של דלומי, בדיוק שעה מתחילת ההופעה.

לא יודע מי הכתיב את הקצב הגבוה. דלומי בהתנהלותה או ההפקה המוזיקלית. בכל מקרה היא מסתערת על הבמה, על המיקרופון, על השירה, מלאת תשוקה, משולהבת ואפילו מתודלקת, כמי שבאה מוכנה לטרוף את הקהל. לרגעים הזכירה לי בתנופה, באנרגיות ובטמפרמנט שלה את שרית חדד בשלבים מוקדמים של דרכה. נעה ללא הפסקה, מחייכת ללא הפסקה, חדורת רוח נעורים, משדרת אופטימיות אין קץ ודומה שהבמה הספציפית הזאת קטנה עליה.

היא שרה כאילו זה הדבר היחיד שחשוב לה, כאילו חייה תלויים מנגד, ושלא יעזו למנוע זאת ממנה. כמלות השיר, ללכת עד הסוף. בכלל היא עושה רושם של חרוצה ומשקיענית. נוטעת הרגשה שהיא עובדת קשה על עצמה, משקיעה הרבה בעצמה. פיתוח קול זה טריוויאלי. העבודה עם הטקסטואלית עם גורדון כבר נושאת פרי, וגם התנועה וההתנהלות על הבמה מפתיעות בעצימותן. היא מפתיעה לטובה גם כמספרת סיפורים, בקטעי הקישור והמעברים - ולא משנה אם כתבו לה אותם: היא יודעת לספר, היא קצרה, עניינית, מתוזמנת כדבעי, לא מחמיצה את הפאנצ' ומאוד בטוחה בעצמה.

את האלבום החדש מייצגים שישה שירים. דווקא "עושה לי עיניים" (בנוסף לכבשה הלבנה) נשאר בחוץ. במקומו היא בוחרת לפתוח את ההופעה עם "לשמור עליי", גם הוא בנימה אישית. ממשיכה, כסוג של מוטו, עם "עכשיו תורי" (מלים ולחן של שרית חדד) שהקליטה לקראת "כוכב נולד 8", ומתבלת עם שירים מאלבומיה הקודמים, ארבעה מכל אחד.

בין השירים שהיא מבצעת ניתן למצוא את המקצבים הדרום-אמריקאים של "קצת אחרת" (2010), עם שיר הנושא, "כך או כך", "Cada Dia" ו"תן" (של גלוריה אסטפן), כשהשלושה האחרונים מרוכזים בחטיבה לטינית בשלהי ההופעה, אליה מתברג גם "ללכת עד הסוף". שירי "תחזיקו" (2012): בנוסף לשיר הנושא (שלה ושל אביב קורן), גם "סתם שני אנשים" (של נועם חורב ודנה ברגר) בביצוע מצוין ושני הלחנים של רונית שחר - "שלחי אותו" (למילים של בנימין פרנק ז"ל מהפרויקט עוד מעט נהפוך לשיר של גל"צ) ו"מי אמר" כהדרן הראשון, שכאמור מהווה הפוגה רגעית מהסערה, עם צליל אקוסטי משהו.

קאבר נוסף שדלומי משלבת בהופעתה הוא גרסתה ל"Love me like you do" של אלי גולדינג (מהסרט "50 גוונים של אפור"), שאותו היא מתכוונת, כך גילתה בסיפור משעשע על האופן שבו חברה הציע לה נישואין, להפוך לשיר חתונה. גם את "איש של לילה", שנעל את המופע 70 דקות לאחר שהחל, הקדישה - איך לא - לגבר שלה.

אין בכלל ספק שרוני דלומי עשתה התקדמות נאה ומרשימה כיוצרת וכאמנית במה. אולם עדיין אינה תופסת נכון את מהות הזמרה וההופעה. היא שרה באותם התלהבות ולהט את כל השירים, לא מצליחה להעניק להם מרחב, ספייס ובידול נפרדים. אם היא תרגיע מעט ותמתן קצת, היא תוכל למצוא את הייחוד של כל אחד מהם במשמעות ובהגשה, תוכל להחדיר בהם עומק ולבנות את האישיות שלה כמבצעת. בשבילי היא תהיה זמרת ברגע שהיא תנמיך את גובה הלהבות, תכניס קצת חספוס בקולה וגרוניות בשירתה, בגרות ובשלות מה שנקרא. היא לא חייבת. אלא שאז "אתה אמרת" לא יספיק.

רוני-דלומי-רפי-דלויה4.jpg
רוני דלומי (צילום: רפי דלויה)


רוני דלומי. תסתכל עליי (טדי הפקות / אן.אם.סי.יונייטד)
רוני דלומי בהופעה. זאפה תל אביב. ראשון, 3 באפריל 2016


למועדי מופעים >

06/04/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. רוני דלומי
ספירו בולוס , (06/04/2016)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע