סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ריאיון
 
מאת: יעקב בר-און הרבה שנים דיגדג לי לכתוב
 

 
 
"לפני למעלה משנה קראתי סיפור קצר וישן של הסופר גבריאל גארסיה מארקס, שמצאתי בקובץ סיפורים שאני אפילו לא זוכר את שמו, ועברתי חוויה מטלטלת ומפתיעה. משהו בחספוס שם קסם לי. איך שגמרתי לקרוא את הסיפור, אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות עם זה משהו, ויצא מחזה קצר"
יואב היימן, 38, שחקן החאן, כתב לראשונה מחזה, "שש", שיעלה בפסטיבל לתיאטרון קצר. שיחה


בכל ערב היא מגיעה באותה השעה לפאב הקבוע שלה. בכל ערב הוא שם, מחכה לה. יודע שהיא תבוא. לקוחה, ברמן, ורבע שעה אבודה שאולי תחבר ביניהם סוף-סוף.

צהרי שישי בצוותא. חזרה כמעט אחרונה לקראת פסטיבל תיאטרון קצר שייפתח ברביעי, השבוע. ארבעה שחקנים בפעולה – שניים על הבמה, אחד בעמדת הבמאי והרביעי, בתפקיד המחזאי, מביט מהצד במבט רוגש על התינוק שזה עתה הגיח, אולי בהיסוס-מה, מהמקלדת שלו וכבר מתחיל ללכת.

"הרבה שנים דיגדג לי לכתוב", מצהיר יואב היימן, שחקן תיאטרון החאן, לראשונה כמחזאי. "אולי בהשפעת הצגות המקור שמעלה אצלנו המנהל האמנותי שלנו, הבמאי מיקי גורביץ'. תוך כדי האימפרוביזציות בחזרות לכל אחד מאיתנו יש הזדמנות להיות קצת כותב. לא מעט זולג להצגות אלה מהרעיונות שאנחנו מעלים על הכתב. כאילו שעברתי אצל מיקי הכשרה בלתי מודעת. לא פעם אני קורא משהו כל-כך טוב, שאני מתמלא תסכול על שאני לא יכול לכתוב ככה".

עדיף פרה-פרה

"לפני למעלה משנה קראתי סיפור קצר וישן של הסופר גבריאל גארסיה מארקס, שמצאתי בקובץ סיפורים שאני אפילו לא זוכר את שמו, ועברתי חוויה מטלטלת ומפתיעה", מספר היימן על הולדת המחזה "שש". "משהו בחספוס שם קסם לי. איך שגמרתי לקרוא את הסיפור, אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות עם זה משהו, ויצא מחזה קצר".

כמחזאי מתחיל, עזר לך שאין הרבה אקשן בסיפור הזה?

"זה עזר לי להתרכז בהצגת מערכת היחסים בין הדמויות. כמחזה ראשון, נראה היה לי נכון להגיע תחילה לפסטיבל תיאטרון קצר".

לא חשבת שאם כבר, אז כבר ובהזדמנות הזאת לקפוץ למים גם כבמאי?

"חשבתי, אבל פחדתי. זה נראה היה לי יותר מדי. עדיף פרה-פרה. אז קראנו לדגל את השחקן מולי שולמן, שהוא חבר טוב שלי ואף במאי ההצגה 'מר קולפרט' בתיאטרון תמונע, שבה אני משחק, כדי שיביים. אם אני בטבילת אש כמחזאי, רציתי מישהו שאוכל לתקשר איתו".

לגבי השחקנים, אריה צ'רנר הוא חברך בחאן. ובאשר לאוולין הגואל?

"דווקא חששתי לפנות לצ'רנר. ששחקן שגילם את אותלו ישחק אצלי? כשהבנתי באיזשהו שלב שאין לי מה להפסיד, נתתי לו לקרוא את המחזה. הוא קרא ונענה. באשר לאוולין הגואל, אני מאוד אוהב אותה כשחקנית. יש בה משהו אלמודוברי, ספרדי חם, מה שהתקשר לי עם סיפור של סופר קולומביאני. הכימיה בין שניהם מהפנטת".

שש-רן-בירן1.jpg
אוולין הגואל ואריה צ'רנר, "שש", צילום: רן בירן

אתה נוכח בחזרות?

"אני בא אליהן לא כמחזאי נודניק שמתעקש על כל פסיק, אלא כמי שבא ללמוד ולעזור היכן שאפשר. אין לי מניע שתלטני, כי אני לא כופה שום דבר".

תוך כדי זה לא עולה בך הרצון לקפוץ לבמה ולשחק?

"דווקא לא. אני יודע את מקומי. יש משהו משחרר כשאחרים עושים את העבודה, אבל גם מעורר... פלצות. פלצות מהולה בהומור", הוא ממהר להרגיע בחיוך.

היימן הוא בנה של העיתונאית תחיה אדר. "אולי הכתיבה היתה חבויה אצלי מילדות, אבל אין לדעת בוודאות", הוא אומר. "לאמא שלי יש כשרון כתיבה לא מבוטל – ואני אומר את זה באובייקטיביות – שבו מהול ההומור שיש לה ביומיום".

היא נתנה לך את ברכת הדרך לקראת הפסטיבל? הסתייעת בה?

"קיבלתי ממנה את ברכת הדרך, אבל ממש לא הסתייעתי בה. הודעתי לה שהמחזה שלי התקבל לפני שהיא קראה אותו. אולי פחדתי, אולי לא רציתי להלחיץ את עצמי".

מרגיש בתוך חבורה נבחרת

אנחנו משוחחים ביום הולדתו ה-38. כבנו של ג'רי היימן, כוכב הטלוויזיה החינוכית של שנות ה-70, דרכו אל הבמה נראית טבעית. "לא בהכרח", הוא מעיר. "מילדותי המוקדמת דווקא לא חלמתי להיות שחקן. ההפך הוא הנכון. זה בא מאוחר יותר, בתיכון".

וקודם לכן?

"נהניתי מהפרסום של אבי, כמי שהגיש את סדרת הטלוויזיה ללימוד אנגלית עם סוזי מילר. אין ספק שזה העלה את המניות שלי בקרב הילדים. למעשה לא עשיתי עם הדבר הזה משהו מיוחד. איכשהו הגעתי למגמת התיאטרון בתיכון, בתל-אביב, ושם, בעצם, נדבק בי החיידק, אם כי בצבא שירתי באפסנאות".

בהמשך למד בסטודיו ניסן נתיב, שם חש לעתים כ"עכבר מעבדה", כדבריו, במחיצת נתיב, מורה דגול שהעריץ על שהלך בדרכו ללא שום פשרות. "במחיצת ניסן כאילו היה עלינו להתנקות ממה שהיינו ולפתוח דף חלק", הוא מעיד. "התלמיד בונה את עצמו מחדש ויוצא יותר משוכלל".

מהסטודיו הגיע לחאן בהזמנת המנהלת האמנותית דאז, אופירה הניג. 14 שנה הוא מתמיד שם. "משהו בסיסי באיך שהמקום הזה מתנהל עונה על רוב הציפיות שלי", הוא מציין. "אני מרגיש בתוך חבורה נבחרת, חדורת שליחות ועם ערבות הדדית, אולי עם פחות תחרותיות אכזרית, הקיימת בתחום הזה. עם השנים נהפכים למעין משפחה, לטוב ולרע".

מה רע?

"זה כמו בכל זוגיות ארוכת שנים. יש דברים שלא אוהבים ובכל זאת מקבלים אותם. יש כניעה לשגרה ומולה הסקרנות להכיר עוד משהו, והראש השקט להקדיש את עצמך ליצירה".

כי בחוץ אין גליקים מי-יודע-מה.

"זה נכון. כשאתה יוצא מחממה כמו החאן, אתה מגלה שבחוץ אף אחד לא מחכה לך. כן, אף אחד. כלום! זאת, במציאות שבה כישרון הוא לא העניין. הרי לא השחקנים המוכשרים ביותר הם אלה שעובדים. זאת זכות להיות במקום מוגן, אמנם עם ראש שקט, אבל לא שאנן".

אתם כמו משפחה, אבל בניגוד למה שאני זוכר את החאן בשנות ה-70, אינכם מתגוררים בירושלים.

"נכון, רובנו לא גרים בירושלים. שום דבר לא יעזור – אנחנו משחקים בירושלים, אבל רוב העשייה האמנותית היא בתל-אביב, ומי שרוצה להיות מעורב בה, צריך להיות קרוב אליה".

ייסוריו של המאהב הצעיר

לאחר שעוברים על הרשימה הארוכה והמכובדת של תפקידיך בחאן, זה יהיה מוגזם אם נקבע שאינך שחקן של תפקידים ראשיים?

"מראש אני לא בוחן תפקיד אם הוא ראשי או לא. ואתה צודק – רוב התפקידים שעשיתי הם לא בהכרח ראשיים, אם כי היו לא מעט תפקידים מרכזיים. אני חי עם זה די בשלום, כי לא תמיד התפקיד המוגדר ראשי הוא המעניין. בשורה התחתונה, אדם רוצה להיות במרכז העשייה, ואני מרגיש ככה, עם תחושה שאני מוערך".

כללית, האם ניתן לאפיין את שלל הדמויות שאתה מגלם?

"אני מקווה שלא, אם כי עד לפני כמה זמן היו ניתנים לי תפקידי המאהב הצעיר. אני מקווה שאני כבר לא שם, כי יש אצלנו יותר צעירים. מה גם שתפקידי המאהבים לא תמיד מאתגרים".

היימן מתמרן כיום בין ארבע הצגות שרצות בחאן, בראשן הקומדיה המוליירית "הקמצן", שרצה תשע שנים בדיוק ובה הוא משחק את קליאנט. מתברר שלא פשוט לשוב מדי פעם להצגה ישנה ואהובה. "כשחוזרים להצגה ומציגים אותה 20 פעם בחודש, זה אתגר מאוד קשה ותובעני", מודה היימן. "כשההצגה רצה פחות, נוצר רעב מסוים".

מה סוד ההצלחה של ההצגה הזאת אצלכם?

"זה לא רק מולייר. כשמיקי (גורביץ') מביים, מתלווה לכך מגע של קסם".

במקביל ניתן לראות את היימן בקומדיה מוליירית נוספת, "תעלולי סקפן", והפעם בבימויו של אודי בן-משה. "אודי במאי מוכשר כמו שד", אומר היימן. "היתרון הגדול שלו הוא בכך שהגיע אל הבימוי מהמשחק, וככזה הוא מודע לצרכים של השחקן, מעבר לכך שהוא יצירתי בצורה מסחררת".

כאוקטב, בנו של ארגנט, הוא אריה צ'רנר, זה לך עוד תפקיד בתור הבן-של. צעיר לנצח?

"בוא לא נשכח שההצגה רצה כבר שלוש שנים. אני מקווה שלא עוד. הגיל עושה את שלו, אם כי איך שאני נראה, אני לא בטוח שהיו נותנים לי את אחד מתפקידי האבות".

ב"משחק של אהבה ומזל, מאת פייר דה-מאר יבו, אתה מופיע בתפקיד ארלקין, בנו של דוראנט, בבימוי של ג'יטה מונטה.

"זאת ההצגה השלישית ברציפות שאני משחק בבימוי של ג'יטה. לקח לי הרבה זמן בעבודה איתה להרפות מההערצה שלי כלפיה כאגדת תיאטרון ולהבין שהיא בן-אנוש כמוני. המפגש שלי איתה הפיח בי אהבה מחודשת למה שאני עושה כשחקן. כשנפגשנו ב'סדר עולמי חדש', שלושה מחזות קצרים מאת פינטר, הייתי צריך להסתגל אליה בהדרגה, אבל הלכתי והתאהבתי בה, עם הניחוח האירופי האחר, שכל-כך חסר פה, בראייה התיאטרונית הישראלית. אני מתייחס להצגות שלה כאל שיעורי משחק למתקדמים".

איך שאני זוכר את ההצגה, עליכם להיות בה גם אקרובטים.

"הגמישות הלוליינית שאנחנו צריכים להפגין בהצגה הזאת היא גם נפשית, לא רק רוחנית. האקרובטיקה הזאת היא חלק מאמירה שכשצריך, שחקן יכול לעשות על הבמה הכל".

טרנד של דגים נאים

ובמעבר חד לעגנון.

"אני משחק את הסופר שהולך אחרי הגיבורה ב'תהילה'. כאן קיבלתי עוד מתנה, להכיר את שחר פנקס, שעיבדה את המחזה, ואת שיר גולדברג, שביימה. חוץ מהאווירה היצירתית שהן הביאו, יש משהו מרענן בהעלאת ההצגה עם בובות. זה היה זר לנו בהתחלה, אם כי התאהבנו בזה והתרגלנו. מאחר שאנחנו די נאמנים למקור, פחדתי שהטקסט של עגנון יהיה לי כמו חצץ בשיניים. פתאום התברר שאפשר לדבר עגנונית, והקהל מקבל את זה".

תהלה-יעל-אילן-ענקית.jpg
"תהילה",  צילום: יעל אילן

זאת דרך לקרב את הקהל מחדש אל עגנון?

"ללא כל ספק. אני גיליתי כאן את עגנון, ושמח לראות את הקהל יוצא מההצגה בהרגשה של עוד".

היימן נשוי למרב שפר, שחקנית ומורה לתיאטרון, והם הורים לאלבה, בת שלוש וחצי, ולאלון, בן שנה וחצי. נוסף לחיתולים, היימן "משוגע על לבשל". מה למשל? "לאחרונה אני בטרנד של דגים נאים, בעיקר סביצ'ה וכאלה, וכיאה לחורף גם מתעסק עם מאכלי קדירה מחממים".

סוג של יצירתיות?

"המון יצירתיות. באיזשהו מקום זה מאוד מרגיע אותי, הבישול".

מה אתה הולך לבשל לנו כשחקן?

"בעוד חודש ניכנס לחזרות עם ג'יטה על הצגה שמבוססת על מחזות קצרים של צ'כוב".

אומרים על יואב היימן

מולי שולמן, במאי "שש": "הניסיון הרב שיואב צבר כשחקן מקרין למחזה שהוא כתב. ככזה, כשצריך לשנות משהו תוך כדי החזרות, הוא מתאים את המחזה לצורכי השחקנים. זה יתרון אדיר לעבוד עם מחזאי בעודו חי".

אוולין הגואל: "יואב הצליח להוציא מהסיפור משהו מאוד מיוחד ולמצות אותו ב-15 דקות. זה מרתק, מאתגר ומלא אמוציות לשחק במחזה שלו. אני מקווה שימשיך לכתוב".

אריה צ'רנר: "יואב לא התקשה לשכנע אותי לבוא ולשחק אצלו. יש דברים שאתה קורא ואומר, 'בואנה, זאת מתנה!'. הוא כאילו כתב את המחזה לפה של אוולין ושלי. צלחנו את החזרות בלי שום מהמורה בדרך. אם יפתח את 'שש' למחזה באורך מלא, אוולין ואני נבוא".


 
"שש" תעלה במסגרת מקצרון 1 בפסטיבל תיאטרון קצר שיתקיים בין התאריכים 29-26 בדצמבר 2012 בצוותא תל אביב.  כרטיס להצגה:  90 ₪ - למקצרון. לשני מקצרונים – 75 ₪ כל אחד. לגולשי הבמה: 70 ₪ למקצרון בציון קוד קופה 2014. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים בטל': 03-6950156/7, (שלוחה 2 ).  


למועדי מופעים >

23/12/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע